לאן הביאו אותי 15 שנות מסע

מאז שאני זוכרת את עצמי אני נמצאת במסעות שונים ומשונים.

חשבתי שכבר ראיתי הכל, למדתי הכל, הגעתי לפסגות.

אבל, קוסמוס החליט אחרת עבורי וטען כי רק גירדתי 2% מהעבודה שעוד מחכה לי.

לכן החלטתי לצמצם את עיסוקיי לכדי 1% ולהקדיש את 15 השנים הבאות למסע 'גירודים – התקלפויות' מאתגר. רציתי להיות פוטון של אור. רציתי להיות ראויה לחזור 'הביתה'.

הבנתי כי המרווח בין לחשוב – לומר – ויהי חייב להצטמצם, כי האבולוציה מואצת והזמן הולך ונעשה צר מאוד (לא קצר אלא צר). לכן, הגשר המעביר אותנו מהגדה הארצית לגדה האוניברסלית נקרא גשר הסיראט = צר משערת ראשנו. הוא צר כי אנחנו נעים על סרגל זמן מואץ ביותר (24 שעות = 12 שעות).

לכן, נדרשת התנהגות אחרת עליו אם אנחנו לא רוצים ליפול. חייבים להיות קלים = LIGHT. להתקלף מהכול ולהישאר טיפה – פוטון של אור.

זה התהליך האבולוציוני במהותו: מכוליות לאינות…מריבוי לצמצום…מזמן מתחת לשמש לזמן מעל השמש, ממציאות סובייקטיבית למציאות אובייקטיבית, מיחסיות למוחלטות.

התקדמתי, אבל המלאכה עוד רבה…

במסע צמצמתי הרבה עצי דעת, השתקתי הרבה רעשים, התערטלתי מכל כך הרבה מלבושי זהות, התניות, הרגלים. הורדתי את האגו מכס המלכות ברוב המצבים. אפסנתי את הגאווה והיהירות. סלחתי בתודעתי לכל כך הרבה אנשים שהיו נטועים בחיי, ופתחתי את ליבי ליש האינסופי. זה קרה כי התחלתי להבין לעומק את מחשבת הבריאה וחוקיה, בעיקר החוק #1: כבוד ליצור האנוש ולאחריו חוק שיווי משקל.

לאט לאט אחזתי בחוזקה גדולה יותר את ההגה לחיי ונטרלתי הרבה מערוצי ההשפעה.

כולם היו מוריי!!!

אם לתת דרור לנפש הרומנטית שבי, פגשתי במסע דמויות ארכיטיפיות:

1. התם שבי (Innocent)

מאמינה לכולם, אופטימית, נמצאת בהכנה תמידית למסע אינסופי.

2. היתום שבי (Orphan)

מפחדת לעשות צעד מאתגר, מתריס.

לא כל כך מוכנה ליטול סיכונים.

חיה בדואליות בין או…או. החיים הם או גן עדן או גיהינום.

מרגישה חסרת כוח.

מחפשת ביטחון. מחפשת גורם חיצוני להישען עליו (אנשים, ידע, טכניקות, מודלים).

לא בהכרח מחוברת לרצונות אמיתיים.

מפחדת מניצול ונטישה.

אגואיסטית במובן מסוים.

לומדת שכאב מאפשר לי להתעמת עם הפחדים ולפגוש באי הוודאות.

3. הקדוש המעונה שבי (Martyr)

למדתי לתת, להתחייב ולפעול לטובת המכלול מתוך אהבה אמיתית.

לעתים מרגישה פראיירית, והרגשה זו מובילה לכעס ולאשמה.

רואה את העולם בקונפליקט בין טוב לרע.

רואה בעיני לבי.

4. הנודד שבי (Wanderer)

עוזבת מדיום ארץ דחוס, מותנה ויוצאת לבדי לפגוש את מהותי, מציאות של אינות,  ואת האוצרות המיועדים לי בלי להילחם.

לא מפחדת להיפרד מהקיים, מהמוכר והידוע. לא מפחדת להיות שונה. לא מפחדת מאוטונומיה.

מגלה רעיונות חדשים ומבריקים.

מתחילה לשאול שאלות של משמעות.

מוכנה ליטול סיכונים כדי לממש את מהותי במלואה.

חיה במתח בין שמיים וארץ, בין שורשים לענפים, בין הרצון למחויבות אבולוציונית לבין הרצון להיות שייכת.

מפחדת משמרנות.

מתמודדת עם הדמות המרכזית במסעי , השובה (הנבל, הרע) המניע את המסע.

בונה את זהותי החדשה מתוך הקשבה אמיתית לרצונות, מחשבות, מעשים ורגשות.

נשאבת אל הלא נודע, אל תת המודע ובתוכם מתרחשת העלמות מסוימת.

5. הלוחם שבי (Warrior))

מתנסה במבחנים לא ודאיים, בפיתויים, בנפילת הרוח, בדרקונים בדרך אל האור, יצירת החדש.

לומדת להתמודד עם הפחד וכשהוא נרגע, המוח שלי נפתח למורכבות.

בעלת כוח פיזי, נפשי, אינטלקטואלי ורוחני.

מופעלת על ידי כוח הכוונות והרצון.

רוצה לשנות את העולם על פי התבניות של עולם חדש – אדם חדש – יחסים חדשים.

מחפשת אפקטיביות.

רוצה להשפיע.

עדיין לומדת לשחרר שליטה ולוותר על השוואה/תחרות.

התמורה שקיבלתי בשלב הזה היא "הצעת נישואין" עם הממלכה האלוהית – קשר הדוק מזין ומוזן.

6. השמאן שבי (Magician Shaman):

למדתי לנוע באיזון עם האנרגיה של היקום.

משתדלת להיות אומן שני העולמות.

ממשיכה להגשים את עצמי – ממששת את החופש להיות;

התפתחתי כמאסטרית אוטופואטית: בוראת – יוצרת – עורכת – מטפסת.

משתדלת לצמצם מרווחים כמחוננת עשייה. למדתי לבטוח ב'אני'.

לא מחכה יותר לניסים ולא לקביים חיצוניים.

מתייחסת לחיים כמסע של גילויים וקבלת מתנות.

מכלילה ניגודים ושונות.

נאמנה למהותי האותנטית. לא מחפשת הכרה חיצונית, גמול, אישור.

לומדת להקשיב לחוכמה הפנימית שלי.

מביאה מתנה – מעירה ומאירה את האנושות.

המסע פנימה איפשר לי לראות את החוץ בעיניים שונות לחלוטין. עורר בי את התיאבון לחזור לעיסוקים שלי רק מדרגת סדר גבוהה יותר.

ב- 2024 החלטתי לחזור לעשייה שלי, עם 'אני' מזוכך יותר, שקוף יותר, עדין יותר. חשבתי לתומי שהחברה בישראל תפתח את זרועותיה אלי, במיוחד לאור הזיכרון מפסגת הצלחתי.

אמממה…

מה שהיה כבר לא רלוונטי.

איך שעבדתי כבר לא רלוונטי.

איך פניתי לאנשים כבר לא רלוונטי.

למרות המכות שהחברה האנושית חטפה מקוסמוס, התודעה האנושית ברובה נשארה די מקובעת בתודעת מחסור, בהישרדות ארצית, באנוכיות, בגישה מכאנית – פונקציונלית לחיים, בתנועה אופקית שרק מרחיבה את המוכר והידוע. מעטים הצליחו להתרומם מעל רצועת האבק – סרגל זמן מעל השמש ולהיות שליחי אור אמיתיים.

מה עושים?

נכון, הטכנולוגיה השתנתה, שיטות למידה ותחומי עיסוק.

לפתע כולם התחילו לזמר את אותן סיסמאות (בחיים לא ראיתי כל כך הרבה יועצי שיווק ומדיה. בעבר אלו היו יועצים ארגוניים ופסיכולוגים).

זה קורה גם באופנה הרוחנית שהולכת ומתרחבת. כולם משמשים באותן סיסמאות רוחניות, אבל היכן ההבנה העמוקה? היכן הבנת סיבה – תוצאה? היכן 'להיות הדבר'?

האמת, זה חלק מהתוכנית לאבולוציה: לראות כיצד אדם מפעיל את הנפה המוחית שלו ומקבל החלטות במציאות של "מרוב עצים לא רואים את היער".

מה אני עושה בבלאגן הזה? איך אני יכולה להשפיע ולמלא אחר חובת המשימה של נשמתי? 

באתי עם מטען רוחני – אבולוציוני עשיר ונורא רציתי לחלוק אותו.

אבל איך מסננים את הרעש ומגיעים להמונים?

למדתי "טכנולוגיה", עקבתי אחרי…, התייעצתי עם הרבה אנשי שיווק ויצאתי מאוכזבת. התבניות אותו דבר. קהלי היעד אותו דבר. המסרים אותו דבר. אף אחד לא נגע בנשמתי.

עד שפגשתי את תום תומאס, יועץ עסקי מקבוצת ניר דובדבני. זאת בכלל לא פרסומת או קידום הקבוצה. היא עצמה צריכה לעבור תהליכי אבולוציה משמעותיים (ניר, אתה שומע?).

אבל, תום תומאס הוא איש מעולם אחר: צנוע, מדבר אנושיות ולא טכנולוגיה, יצירתי, אמיץ, נבון, קשוב, מוכן לפלרטט ואף לגלות ביחד את החדש. מומחה לפיתוח עסקים, כולל שיווק.

באתי אליו עם המון אנרגיות, עם חשיבה מאוד שונה מהמקובל, עם ארסנל ענק של רעיונות/מחשבות, אבל מסתבר, ללא עמוד שדרה.

הייתי צריכה לעבור תהליך עומק מריבוי לצמצום, ללמוד לשלב את שפת הרוח עם שפת שיווק חדשה, לדייק את הרצון של היקום מהאנושות – הרצון של נשמתי – הרצון של הבית לחוכמה מתהווה.

היה עלי לדייק את החיסרון שמנע ממני השגת פסגות (במקום להתמקד במחסור).