תרגיל:

אם תשנו שינה עמוקה ומישהו ייפתח לכם את העין ויראה לכם תמונה, האם העין תראה?

לא. מדוע, כי התודעה/נשמה 'ישנות'.

מה אתם מבינים מזה על חייכם, על עצמכם?

 

כאשר אנחנו באים לדון בחיים, עלינו לדעת כי ישנן 2 רמות מאקרו לדיון.

רמה 1: "אין חדש תחת השמש". הכל הבל הבלים. תחת השמש = עולם החומר האשלייתי, הרדוד, הדחוס, מציאות התענוגות הרגעיים.  הנפש הבהמית.

רמה 2: כל החדש נמצא מעל השמש. כל הפוטנציאל נמצא במצב של אינות. השתנות מתרחשת רק מעל השמש – באור, בשורשים. הנפש האלוהית.

החומר (מתחת לשמש) מתעורר לחיים רק כאשר הנשמה נכנסת לתוכו (מעל השמש). לפיכך, הכל קשור לשורשים שמעל השמש.

הנפש האלוהית היא "חלק אלוה ממעל ממש", וכל רצונה הוא לעשות את רצון בוראה. הנפש הבהמית – מייצגת את הרצונות המשותפים לאדם ולשאר היצורים החיים, כגון אכילה, שינה, הישרדות וכד'. תפקידה של הנפש האלוהית הוא לא לבטל את הנפש הבהמית, אלא להכשיר גם אותה לעבודה אוניברסלית. דומה התיאור לעבודה האבולוציונית בהמרת 64 מיליארד[1] התאים מתאי חומר לתאי אור קריסטליים = מוח תא (קואורדינטה בין לב למוח).

משמעה של התוכנית החדשה הזאת לאבולוציה התעלות מעל התוכנית הארצית. לפיכך הוכנה תוכנית הגורל של האנרגיות אשר באו לידי קיום בממד העולם. אנחנו משיגים את האמת במדיום האלמוות מעבר לממד 5, ורק אז נוכל לחיות בהיבט האמיתי שלנו.

כלומר, אין באמת מוות אלא מות תאי החומר בלבד. "אתם חיים, קיימים ועוברים מהעולם על ידי עוצמות שאתם מקבלים מהשדות האנרגטיים, עד המקום שמחשבותיכם יכולות להגיע אליו. אם אתם מקבלים את המעבר מהעולם כסוף (כמוות), טועים אתם. מכיוון שמעבר מהעולם משמעו להיוולד מחדש. לידה זו מתרחשת במדיום של הממד אותו הרווחתם. מעבר לשם, יכולים אתם לרומם את עצמכם למדרגות גבוהות יותר ולהתעלות לעילאות על ידי פיתוח רמת התפתחותכם" (ספר הידע).

גדולי הפילוסופים, הפסיכולוגים, הוגי הדעות ואנשי הדת ניסו בכל תוקף למצוא תשובה לשאלות האלה. ומה קרה, האם הפכנו לתודעתיים יותר לגבי הקיום שלנו?

אם הייתי שואלת אתכם: איך החיים שלכם? או בשביל מה ולמה אתם חיים?

הייתם מגמגמים, לא יודעים ואולי הייתם מפליגים בתיאורים ביולוגיים – פונקציונליים, כאילו החיים איזה 'מוצר' שאתם לא חלק ממנו. מדוע ההפרדה בין החיים לבינכם? מדוע החיים, כפי שהם מוכרים לכם, מתחילים בהתעברות ומסתיימים במיתה? מדוע ישנה גליות בחיים שלכם? מדוע בכלל אתם חיים?

לו היינו מותחים את זרועות התודעה שלנו ומגיעים להבין לעומק את מחשבת הבריאה, את טבע הבריאה, את תהליכי הבריאה, היינו מבינים אחרת מהם חיים, מהי נשימה, מהי נשמה ולפיכך, היינו מתייחסים אחרת לקיום הנוכחי שלנו, עד שהיינו מתפוצצים מאושר למראה האמת שאנחנו.

אך מאחר ורובנו בורים החיים במציאות של חיזיון, איננו מסוגלים לחשוב אחרת על החיים.

אדם מורעב אינו מעוניין באוכל .

אדם טובע אינו מעוניין באוויר.

אדם שמשתוקק לדעת את עצמו, אינו מעוניין בדבר מה.

ההשתוקקות לדעת היא חיונית כמו אוכל ואוויר.

אני עוסקת באבולוציה מעל השמש = בשינוי צורה של 'המרכבה'/הכלי ושל מערכת הניווט/הרכב = חוק הטבע. לכן מבחינתי חשוב לי להבין לעומק את מקור החיים. הבנה זו מאיצה תהליכים אבולוציוניים, מנקה את המוץ ותבניות קארמתיות; מתערטלים מכל הפנים, הזהויות, המלבושים, עצי הדעת, ההיסטוריה, ומתמקדת רק בתבן; באני האמיתי – המהות.  מי שתצביע על הנתיב האמיתי היא מהותנו בלבד. "אם אינכם יכולים לראות את אור מהותכם, לא תוכלו להיות מועילים לא לעצמכם ולא לסביבתכם."

כדי לגלות את מהותנו נדרשת עוצמה אנרגטית גדולה. תארו לעצמכם כמה מקדחי אוויר נדרשים כדי לקעקע את חומות ההגנה שעטפתם את עצמכם בהן רק במהלך חיים אלה? תוסיפו על זה תבניות קארמתיות.

 

מתי בכלל התחילו החיים;

האם החיים התחילו עם זריקת ספירה קריסטלית מאטלנטה לאוקיינוס שלא היה בו דבר?

ממד ללא תנועה + ממד דומייה.

ממד נשימה + ממד עוצמה (התנועה החלה).

הביאו לידי קיום את האור – שדה פוטון אור ראשון = אנרגיה.

או, האם החיים התחילו עם היווצרותה של אנרגיה:

מעגל חיצוני/צליל/+/אנרגיה טהורה/פוטנציאל/נשימה/תנועה. מערכת ההכוונה של הבריאה (ממדי אמת-כל הינם אש קרה המתסיסה את הבריאה).

מעגל אמצעי/אור/0/מהות/אהבה. מערכת מזינה, ידע, אנרגיות.

מעגל פנימי/אש/-/תודעה עילאית/עוצמה. מערכת של חומר הגלם, כלי האבולוציה, התשוקה לתנועה.

או, האם החיים התחילו עם היווצרותו של המוח הקוסמי/מחשבה?

חלק אנרגטי מהיקומים צליל – אור – אש + חלקיק אנרגטי מממד הנשימה ילדו מוח קוסמי/מחשבה שהוכללה בתוכו (צביר מהודק של אנרגיות שונות). מוח קוסמי הוא פוטנציאל בלתי משתנה.  מתרגם, בעזרת מחשבה,  פוטנציאל אנרגטי לחומר גולמי וממנו לכלי קונקרטי, על פי תוכניות מוגדרות.

האנרגיות נוכחות רק בשלם האטומי ובממדים הקיומיים. בממדים מעבר להם, אין דבר הדומה לאנרגיה שאנחנו מכירים. שם נמצאת נשימה בלבד. רק לאחר מכן, ממדי האמת נפתחים.

אנרגיית הנשימה – נישום  אינה אנרגיה מוכרת, אינה פלסמה, איננה רוח, אלא "יקום העוצמה" – אוקיינוס המחשבה. היא נוכחת בגופינו כקשריר = צביר תאים בדומה לפרח הבריאה (מבנה אוטופואטי) שבמרכזו נמצאת המהות/הנשמה (התארגנות אוטופואטית. הקשריר מוטבע בתא הראשון שנוצר ברחם האם עם הזיווג בין הזרע לביצית. מרגע זה מתאפשר השכפול התאי והבאת הגוף לידי קיום. האמת, כל הבריאה באה לידי קיום באופן הזה; self-creation).  כל ישות חיה תומכת בחייה בהפקת תועלת מנשימת המהות הזאת. כל תפקודי התא ממשיכים בפעולתם על ידי האנרגיה שמושכים משם.  הנשימה הזאת מחברת את גופינו הביולוגיים אל הכוללות הרוחנית שלנו, אל המקור, בעזרת חוט אנרגיה אותו מכנים מיתר הכסף.

מאחר והנשימה תומכת חיים, ישנן טבעות נשימה סביב השלמים המיני אטומיים. הריקים האנרגטיים שאנחנו מכנים חורים שחורים ולבנים, נפתחים לשם. אחד מצית, השני נושף. הנשימה הבלתי נראית הזאת הינה גורם ממריץ עבור היקום הצנטריפוגלי – היקום הקיומי, ועוצמה עבור הממלכות האחרות גם יחד.

האם 'חיים' יכולים להתקיים במנותק מנשא החיים שהוא התא/הכלי/הגוף (האם התארגנות אוטופואטית זקוקה למבנה אוטופואטי?)?

הבורא הקוסמי – הבורא התחילי אשר הביא לידי קיום את יקום 2 – יקום קיום ראשי – ממד נשימה וחיים – ממד האנרגיה האדירה – הביא לידי קיום את היצורים החיים: הסדר האדוניתי הביא לידי קיום את התא הביולוגי (כלי), התוכנית האדוניתית מכינה את הסולם ההיררכי. התוכנית הרוחנית מחברת את האנרגיה הרוחנית אל התא הביולוגי (נשימה), הבורא מאחד את התא הביולוגי עם אנרגיית מהותו ומביא לידי קיום את זרע הנשמה (ממד הקיום הראשי הינו מעבדה של טכנולוגיה מאוד מתקדמת).

לפיכך, יצור חי = תא/כלי (רצון) + נשימה (אנרגיה מזינה) + הניצוץ האלוהי/חלק אלוה מעל (מהות) = נשמה[1].

[1] הנשמה קיימת בגופים הביולוגיים/האבולוציוניים והיא בשירות המהות (עד יקום 2). מעבר לאבולוציה ישנה המהות בלבד.

 

למי בכלל יש זמן לעצור ולחשוב על השאלות האלה?

איננו מבינים כי דווקא השאלות האלה יכולות לכוון את טעם החיים שלנו, את המשמעות, את התכלית הקיומית ולחסוך לנו הרבה גלגולים ומערכות ייסורים. תודעה שאינה מתפתחת ומטפסת (עושה אבולוציה), לא יכולה למשוך השפעות קוסמיות,  לחדש את התאים, להשיג אמת. היא רק מעבירה ידע (לדעת על, השקפה אוניברסלית, 'כף נעליים') ללא היכולת לשקף או להשליך. להיטהר  או לטהר.

בגלל שאיננו מבינים לעומק מהם חייםנשימהנשמה, הקיום המצומצם והמוצפן שלנו מתחלק בעצם לשניים: מערכת מכאנית – פונקציונלית לעומת מערכת אוטופואטית.

מערכות אלופואטיות – Organization of Mind

מערכות מכאניות – פונקציונליות מתמקדות במטרות, כוונות, משימות פונקציונליות – ארציות כמו בשמות הארגון, בתכונות, בסמלים, בתחום העיסוק, במבנה ארגוני סכמתי, בגבולות, במעמד, בתפקיד, בתואר, בהישגים, בצורה, או במוצר. הגדרות ושמות נחוצים לחברה עבור התקשורת, וגם כדי לבדל ארגונים בסביבתם. אבל בו זמנית, הם מהווים את כלא תודעתם של הארגונים, אם בוחרים להיצמד אליהם ולא להתייחס אליהם כאל זמניים. כל מבנה, הגדרה או צורה זהותיים אינם יציבים, מאחר שהם מהווים רק השתקפות של משהו מהותי ועוצמתי יותר.

מערכות מכאניות – פונקציונליות נחשבות ל"מכונות" המורכבות מחלקיקים  (תפיסת החלקיקים), הפועלות על פי מפרט חיצוני של סדר, תיאום ורשימת חלקים. הן משקיעות שעות "מוסך" רבות, בחיפושים אחר המכונאי, היועץ, הרב, הכומר, הגורו שניתן להישען עליהם ושיאמרו להן מה לעשות (מרכיבים "מתלים" גמישים כדי לעלות על "באמפרים" בעדינות). הצמיחה וההתחדשות שלהן תמשיך להתרחש בתוך מדיום ההרגל, בחיפושה אחר פתרונות מדף (מה זה ייתן לי, היכן ההוכחה שזה יעבוד).  ההצלחה שלהן תמשיך להימדד לפי: תוצאות השורה התחתונה, מידת הרווח לבעלי המניות,  היכולת שלהן להתאים את עצמן לסביבה החיצונית, עוצמת השליטה על השוק והמתחרים. אלה הן מערכות שורדות שבעת הזאת אין להן יותר קיום!!!

יתרה מכך, הגישה המכאנית – פונקציונלית  נוגעת גם בנו: רבייה, צמיחה, גריות (רשימת מלאי ארוכה), סדר, זהויות בעלות ייחוס לקונטקסט, לעניין, בעלות הקשר למשהו חיצוני להן.

כאשר אנחנו שבויים בתפיסה המכאנית – פונקציונלית של החיים, לא בחרנו בחיים – במהות, אלא בטיפולוגיה אישיותית – זהותית, בתיקונים, בחלקיקים נפרדים. בחרנו להיות מכונה שיש לה 'פג תוקף'.

לפיכך, מערכות מכאניות – פונקציונליות פועלות מרצון פרטני היושב על סולם הצרכים של מסלאו (סולם הסיפוקים, האגו תמיד רוצה עוד הנאה ועוד תענוג). סולם הצרכים תואם את הצרכים ההישרדותיים שלנו, ודוחף את כולנו מאחור על פי המשפט המוכר; "אם אין קמח, אין תורה". תחילה עלינו להשיג "קמח" בטרם נתפנה "לתורה". כלומר, אין אנחנו יכולים להגיע לשלבים הגבוהים של השתייכות, הכרה ומימוש עצמי, אם קודם לא טיפלנו בביטחון הקיומי. זו תנועה מלמטה למעלה…מהפנים החוצה. לכן אדם שעדיין נאבק על קיומו והכרת הסביבה בו (4 שלבים), לא מתפנה למימוש עצמי (הקודקוד). וכאשר הגיע לקצה הפירמידה, המשמעות הקיומית שלו היא עדיין סביב הצורך ביותר  חומר, הכרה, כבוד, תועלת אישית (אגו).

 

לעומתן, טבען האמיתי של מערכות חיות הנו אוטופואטי (Autopoiesis) – Organization of Creation.

מאטורנה ווארלה חיפשו מילה שתתאר מערכות חיות מבלי ליפול למטרות פונקציונליות. הם מצאו תיאור לינגוויסטי – "poiesis";  .organization of creation, self-creation, act of composing  ,autopoiesis כלומר, טבע מהותה של מערכת חיה הוא להיות בבריאה עצמית תמידית, בשינוי צורה תמידי, בהשתנות תמידית (ולא בשינוי שהוא מכאני), בהתארגנות תמידית, בגילוי תמידי, בלמידה תמידית, תוך כדי טיפוס אל עבר הממד הגבוה הבא.

כל המערכות החיות בלי קשר לקבוצת ההשתייכות או לזהות הספציפית שלהן כמו צומח, חי, אדם, ארגונים, פלנטות, גלקסיות וכד', במהות שלהן, בטבע שלהן הן דומות / שוות: הן כולן נמצאות בהתארגנות תמידית בעזרת  4 מאפיינים אוטופואטיים קבועים: תלות הדדית/יחסים רקורסיביים בתוך השלם ללא נפרדות, אוטונומיה, ייחוס עצמי, בריאה עצמית השומרת על שיווי המשקל. לכן למשל, כל בני האדם שווים במהותם. השורש של כולם נמצא בכוללות הרוחנית; המקום בו כל הזהויות נעלמות ורק טיפות האור/המהות/הניצוץ האלוהי נשארות (נשימה).

לפיכך, מערכת חיה איננה זהות, מבנה פיסי, מיקום, צורה של כלי/גוף/מבנה, אלא התארגנות/נשימה/יחסים בין 4 מאפיינים קבועים, ובינם לבין מרכיבים ספציפיים/פונקציונליים המגדירים מערכת מסוג מסוים: צומח, חי, אדם, ארגון, פלנטה וכד'. הם  כל הזמן משנים צורה, ממוססים צורה = אבולוציה (self-creation) , הם בתהליך למידה אינסופי מעצים, מזכך, מטהר, משקף, מעדן (self- reference) ,  מפתחים את דרגות החופש של התודעה (autonomy), ונמצאים בתלות הדדית היוצרת שלם מושלם (recursive interaction, interdependence). אם ההתארגנות של מערכת חיה כלשהי משתנה, המערכת הופכת למשהו אחר.

המבנה לעומת זאת משתנה בכל רגע ורגע בגלל היחסים בין 4 המאפיינים הקבועים של ההתארגנות ובינם לבין מרכיבים קונקרטיים המאפיינים מערכת מסוימת.

לפיכך ניתן לומר, כי התארגנות אוטופואטית (נשימה, מהות) היא תודעתית – קוגניטיבית. מטורנה ווארלה טענו כי כל מערכת חיה היא מערכת קוגניטיבית, וכי החיים עצמם הם תהליך של קוגניציה.  כלומר, כל מערכת חיה יוצרת ומתחזקת את עצמה באופן אוטונומי בעזרת התודעה – מחשבה שלה. הם ראו בקוגניציה תהליך ביולוגי המתרחש בכל רמות החיים, מהתאים הבודדים ועד לאורגניזמים מורכבים (היום כבר יודעים שמחשבה יכולה לשנות את ה- DNA).

תרגיל לכל יום מחדש:

  1. עשו רשימה של לפחות 10 דברים שעשיתם היום.
  2. נקדו 1-10 עד כמה אהבתם את מה שעשיתם ונתרמתם – תרמתם.
  3. כמה מתוך הרשימה פחות מ- 10? כמה ב-%?

כל מה שלא 10 = צרכים…כל מה ש-10 = רצונות. רק רצונות ממלאים אתכם באנרגיה.

אתם מוזמנים לשבור את כל תקרות הזכוכית, חומות המגן, מלבושי זהויות שקריים, המונעים מכם לחוות את החיים במהותם, את האמת האדירה שאתם, ולזכות מחדש בכל המעלות שלכם כאדם גדול.

עושים זאת בתוכנית הדגל שלנו: להיות מאסטר אוטופואטי.

אדם שלוקח אחריות מלאה על חייו, בעל מודעות עצמית גבוהה ויכולת יוצאת דופן לנווט את דרכו בתוך מורכבות החיים. אדם שחי מתוך חופש פנימי, עוצמה ויצירתיות.

התוכנית תשנה אתכם ואת חייכם לעד. תקרב אתכם להיות האדם  הגדול, המואר, העוצמתי, בעל היכולות של בורא  –יוצר. תפתח אצלכם חוסן פנימי, יצירתיות, אינטליגנציה רוחנית, חשיבה אסטרטגית/חשיבת שורש, יכולת מנהיגות (ההגה לחייכם בידכם).

בתוכנית תקבלו כלים ושיטה לברוא את עצמכם מחדש כל יום מחדש, לחדד את החזון הקיומי שלכם וליצור

את המציאות החדשה שאתם חולמים לחיות בה.

עליכם לתאם פגישה אישית – פרק א' בתוכנית. פרק ב' מתחיל ביום שלישי 4/3/2025

בין השעות 19:15 – 21:15. בזום + פיסי.

פרטים בקישור:    https://bit.ly/3UfuxMi

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *