אנחנו חיים במציאות מאתגרת המעוררת בנו רגשות רבים. אבל חשוב שנבין, הצפה רגשית חיובית/שלילית היא חלק מהמסע האבולוציוני שאנחנו עוברים בעת הזאת, כדי להכשיר את הכלי/הגוף/השדה המגנטי שלנו לממדים גבוהים יותר.
הצפה רגשית לא מתרחשת אלא כשהכלי/השדה המגנטי של הגוף מחורר.
“אנכי עומד בין ה’ וביניהם” (דברים ה’) – האגו של ה”אישיות” הוא המסך המונע מאיתנו לקבל אנרגיות אור עוצמתיות. לפיכך, המים הצלולים של המהות הפכו לעכורים. העצמי מלא בעצי דעת = יצר רע; זהויות, טיפולוגיות, הגדרות, תיוגים, לשון הרע (חטא שבגינו נשרפו תלמידיו של רבי שמעון בר יוחאי). מלא במסכים, במלבושים, במסכות (persona), בענפים, בציפיות, בהתניות, בדחפים, בהרגלים. מופעלים על ידי ספקות, התמכרויות, פחדים, כוחנות, אי-ודאות, חשבונאות, שליטה, יהירות, גאווה, שררה. מפחדים להיות “עירומים” וממשיכים להזין את האגו שלעולם אינו שבע (האגו אוהב ‘גבינה שוויצרית’). המחסור התמידי מחורר את השדה המגנטי, דוחף את האדם לתגובות קיצוניות, להתבהמות, להתסתאבות, להתקבעות ולהעמקת הניכור וההתמכרות.
לכן, דווקא החורים בכלי מגבירים את ההצפה הרגשית (פרדוקס מעניין) בתקווה, שאולי רגע לפני שאנחנו טובעים, נתעורר.
אנחנו בתקופת היציאה מה’מצרים’, ממדיום המוות, ממציאות חור המנעול, מהשיעבוד לחומר, מהשיעבוד לצרכים, לרגשות, לדרמות, לסיפוקים, להתמכרויות, להרגלים ולהתניות. זו תקופה חינוכית מאוד מאתגרת שאם איננו מבינים אותה ויודעים להתנהל בתוכה, אנחנו חווים עצב, דכדוך, הצפה רגשית, תסכול, פחד, חוסר אונים, קיפאון.
כן, כולנו הגענו ל’כיתה’ לימינאלית (between & betwixt) מאתגרת בבית החינוך הקיומי/בי”ס לאבולוציה. זאת כיתת מעבר בין רמה אחת של קיום לרמה גבוהה יותר של חיים, בדומה למעבר חצייה, או לזמן בין הערביים.
כל מעבר מעורר את הפחד לעזוב אדמה בטוחה ומוכרת כי המקום החדש עדיין לא ידוע. מזכיר את הציווי שקיבל אברהם: “לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ”.
לפיכך, דווקא במצב המלחיץ הזה, קוסמוס מפעיל 2 אבני ריחיים הטוחנות את כל הקליפות, החומות, המלבושים שלנו, כדי לאפשר לתוצרי הנפש הבהמית שלנו לצאת לאור ולהירפא. זאת ההצפה הרגשית – מחשבתית שאנשים חווים. הם חייבים להיות מטוהרים ומותמרים לפלטפורמת טיפוס אנרגטית.
אבל מה רובנו עושים במעבר?
flying – fighting – freezing…
מדוע? כי במוח שלנו אין תמונה: מאין באנו – מה באנו לעשות – לאן פנינו. אנחנו בורים לגבי הקיום שלנו, לגבי הבנת מחשבת הבריאה, לגבי חוקי הבריאה הפועלים עלינו יום יום. איננו מבינים כי בגלל מדיום ארץ המוצפן, האגו דומיננטי, החיפוש אחר מילוי צרכים, תענוגות, התמכרויות בנסיקה וכולנו מופעלים כמו בובות על חוט על ידי מנגנוני ההשפעות.
כאשר תמונה כזאת כן מקודדת במוח, אנחנו יודעים שכל אירוע שאנחנו חווים, כל רגש שעולה, הם החומרים של חינוך אבולוציוני שתפקידו להוריד את האגו מכס המלכות שלו = לטהר את הנפש הבהמית.
איננו נצמדים לדבר, איננו נשאבים למערבולת או לכאוס, ההגה לחיינו בידנו וכמו מהנדסים טובים, אנחנו מתמקדים במתג האור ובעזרתו מרימים ‘מנוף’ המראה גבוה יותר.
אם יש חורים בכלי (כמו בשיר) אז איך ישנה הצפה?
בדיוק כמו בהתמכרויות; דווקא כשיש חורים בשדה המגנטי ההתמכרות מתעצמת כי מהר מדי החומר הממכר זולג החוצה, פוער חיסרון ענק התובע במיידי מילוי מחדש וחוזר חלילה. טווחי הזמן בין מנה למנה מתקצרים. כך גם עם רגשות. כאשר הם עולים ואינם מותמרים לפלטפורמה אנרגטית, הם זולגים החוצה. האגו לא מסופק. אז כעבור זמן קצר שוב הם עולים אבל הפעם בעוצמה גדולה יותר וכך הלאה, עד שההצפה חונקת, האדם מתעייף וחווה התמוטטות עצבים.
לכן, הדבר הראשון שיש לעשות זה לאיין את האגו שמת על התמכרויות, הצפות ודרמות רגשיות!!!
איך? לסתום את החורים בכברה:
בעזרת משיכת אור עליון = בעזרת שינוי מערכת הניווט של המוח: רצון – כוונה – אמונה – מחשבה – מצפון – תודעה – תאים = בעזרת המעבר מהרצון לקבל לעצמי (אגו דומיננטי היוצר חורים בשדה האנרגטי, פרדיגמות US/השבט – I/האינדיבידואל), לרצון לקבל על מנת לתת (איון האגו המתחיל לסתום חורים, פרדיגמת WE), ולאחר מכן רק לתת (אי-קיום האגו/העצמי, כלי מושלם, פרדיגמת YOU), כי הכלי שלו שופע.
כאשר החורים בכלי/בגוף נסתמים, עוצמת האור גדלה והאגו ‘מסתנוור’ ומתפוגג (אין צורך להכות בו). זאת המשמעות של חוסן פנימי (ולא סתם הפרחת המילה ‘חוסן’ באוויר).
לפיכך, תשומת הלב במקרה של הצפה היא לא לרגשות שהינם הסימפטומים, אלא לסוג הרצון שהוא השורש.
כלומר, אנחנו צריכים להיות מודעים לרגשות, אבל בשום פנים לא לחפור בהם, לטפל בהם, או לתקן אותם. כי התכלית הקיומית היא לבנות עוצמת המראה ממדיום ארץ למדיום האוניברסלי ולא להמשיך ללטף את האגו.
הגיע הזמן להתמיר את הרגשות לאנרגיות נטולות צורה/הגדרה המייצרות פלטפורמת המראה. אחרת, כברת הגוף/הכלי תתרחב, ההצפה הרגשית תחנוק אותנו ונמשיך להיות משועבדים לצרכים וסיפוקים מיידיים.
נקודות השתקפות בתהליך ההמראה:
חופש = היחס בין אוטונומיה למודעות עצמית.
מתח = היחס בין אובדן שליטה ללחצי החיים.
חוסן = היחס בין חיוניות למתח.
חיוניות = היחס בין שמחה לכוח מגנט.
שמחה = היחס בין יצירתיות להנאה.
יצירתיות: היחס בין אינטואיציה למוסר.
סבל: היחס בין חוסר ביטחון לאכזבה.
אכזבה: היחס בין קושי בהתמודדות לציפיות לא מתממשות.
חוסר ביטחון: היחס בין איום להערכה עצמית נמוכה.
תרגיל:
הפחד הגדול ביותר שלי הוא:……
כדי לאיין אותו (לאיין הפכים/להשיג שלם: פחד – דחף), עלינו למצוא את השורש התחתון (zoom in) והשורש העליון (zoom out):
- Zoom in: מה מזין את הפחד מ…? לרדת שכבה: מה מזין את השכבה שמעל…? לרדת עוד שכבה: מה מזין את השכבה שמעל…? לרדת עוד שכבה: מה מזין את השכבה שמעל…? לרדת עוד שכבה: מה מזין את השכבה שמעל…?
- Zoom out: אם נצליח לאיין פחד, מה נהיה בשכבה שמעל…? מה נהיה בשכבה שמעל…? מה נהיה בשכבה שמעל…? מה נהיה בשכבה שמעל…? מה נהיה בשכבה שמעל…?
- מצא קואורדינטה/הרמוניה בין השכבה החמישית העליונה לשכבה החמישית התחתונה.
תרגיל:
מה נוכח יותר בחייך במפגש עם אי-ודאות:
flying – fighting – freezing
למה אתה נותן כוח ולמה?
ממילותיו של הרב קוק לזכר שמונת התלמידים שנרצחו בישיבת מרכז הרב ב- 2015:
אִם תִרְצֶה, בֶּן אָדָם…
עֲלֵה לְמַעְלָה, עֲלֵה.
כִּי כֹּחַ עַז לְךָ,
יֵשׁ לְךָ כַּנְפֵי רוּחַ,
כַּנְפֵי נְשָׁרִים אַבִּירִים.
אַל תְּכַחֵשׁ בָּם,
פֶּן יְכַחֲשׁוּ לְךָ.
דְּרוֹשׁ אוֹתָם –
וְיִמָּצְאוּ לְךָ מִיָּד.
החל מיום ראשון 11.8 ועד 31/8 ‘מעגלי השיח’ יוצאים לחופשה.
אבל אני ממשיכה עם: מפגש ייחודי 1:1 “טיפול מהשורש” בכל מה שמטריד אותך: לתיאום: https://habaitcm.ravpage.co.il/health
מצגת: https://bit.ly/4fzAmgH
אם פיספסתם פוסטים מרכזיים שלי, תוכלו לקרוא במרוכז: https://bit.ly/3Ya1wo0
יכולים גם לקרוא פידבקים: https://bit.ly/3HlXZsU
הגיע זמנכם להיות מאסטרים אוטופואטיים – מהנדסי פנים – SELF-CREATORS!