הארץ עולה לשמיים

הבעיה שרובנו לא מכירים את הרקע:

פלנטת ארץ היא פלנטת הכניסה של כל היקום הקיומי (יקום 3) לתהליכים אבולוציוניים שונים, ויציאה ליקום 2 – יקום החיים – יקום המוצא האמיתי שלנו (דרך כוכב שבתאי – חור שחור).

אנחנו נכנסים למדיום האבולוציוני ארץ עם גוף של חומר, מאחר ואבולוציה יכולה להתרחש רק בתוך גוף, בתוך כלי, וצריכים לצאת ממנו עם גוף של אור, אחרת אנחנו חוזרים ומתגלגלים על פלנטת ארץ שוב ושוב לחוויות מייסרות.

הכל התחיל עם סיפור גן עדן לפני כמיליארד שנים.

"חטא האדם הראשון שהתנכר לעצמו.
בכך שהקשיב לדעתו של הנחש ואיבד את קולו הפנימי.
בכך שהאשים את חוה בחטאו במקום את מחשבותיו.
חטא שלא ידע להשיב תשובה ברורה לשאלה איכה?
אנחנו מסיחים דעת מהאני ומשקים את העצמי בחומץ.
האני הולך ומשתכח.
מכיוון שאין אני, אין הוא וודאי שאין אתה."
הרב קוק

עם הגלות מגן עדן, האדם מתקשה לראות את הקשר בין סיבה – תוצאה בחייו. הוא התנתק מהאור העליון ובחר לתת כוח למציאות עץ הדעת – מציאות המוות – מציאות האגו (אנרגיה זכרית); בחר בגוף בהמי מולבש בקליפות רבות וכבדות, ביער של דעות, פרשנויות, משמעויות, זהויות, אמת יחסית של חור מנעול, נותן כוח למחשבה סימפטומטית (לא יודעים את הסיבה, הגורם האמיתי), אוחז בגישה מכאנית – פונקציונלית – הישרדותית. הוא בעצם סגר את פלנטת ארץ בתוך קליפת אגוז ומנע ממנה קשר ישיר עם קוסמוס.

הירידה גרמה להצגת תוכניות לאבולוציה רבות כמו: חופש בחירה, ניוונים טבעיים, הרכבות גנים, ידע אלוהי, מדיטציה, ספרי הקודש…רוב התוכניות התנהלו על "מי מנוחות" וביססו גישה מכאנית – פונקציונלית לחיים ולאדם התואמת לפוטנציאל שאנחנו היינו מסוגלים להציג לראווה.

הגיעו מים עד נפש…