פוסט 4/8 ד”ר ברכה קליין תאיר:
אדם במהותו הוא שרשרת סיבה-תוצאה. השרשרת בנויה מ- 1000 טבעות, 1000 פנים. מעין סולם טיפוס ארוך ארוך שהתחיל בנשימה הראשונה שלנו אי-פעם כפוטון של אור מהותי ויסתיים בשלב האחרון של האבולוציה שלנו ביקום הקיום – יקום המבחנים (יכול להיות מושג עוד בחיים אלה).
קמבל בספרו”The Hero with the Thousand Faces” מחזק את הנאמר ב”ספר הידע”: “ברשותכם אלף רבי אישיות בתוך גוף פיזי אחד”. כלומר, אנחנו מורכבים משרשרת סיבה – תוצאה בעלת 1000 טבעות מרגע הנשימה הראשון אי-פעם. כל גילגול, כל התנסות, כל תכונה/יכולת/ידע יצרו טבעת ונוספו לשרשרת שאנחנו.
אלא שרוב הטבעות בשרשרת שאנחנו או בשרשרת העולמות האחרים, נעלמות מתודעתנו, כי אנחנו נותנים כוח למציאות החושית המוגבלת שהיא מציאות החיזיון.
“אתם מוענקים לעולם כיצורי אנוש עוצמתיים… לאדם עוצמת מוח מושלמת, פוטנציאל שכל מושלם, מהות מושלמת… אף על פי כן, אתם מאבדים את המעלות האמיתיות של מהותכם ומתהלכים כחיה… הוא אינו יודע כיצד ללוש עיסה או לאפות לחם” (“ספר הידע”).
הפוטנציאל שלנו אינו מה שאנחנו חושבים!!!
המעלות שלנו אינן מה שאנחנו חושבים!!!
היכולות שלנו אינן מה שאנחנו חושבים!!!
כדי להכיר חומר, הכרחי להיות חומר. כדי להכיר רוח הכרחי להיות רוח. האל שאיננו חומר, ברא את יצור האנוש בכלי של חומר על מנת שיוכל להכיר חומר. כלומר, בתוך כלי החומר קיימת הנשמה, הניצוץ האלוהי, המחוברת לרוח/למהות/לאנרגיה האלוהית. הנשמה היא זו שמאפשרת לנו להכיר את האל. איזו הדדיות מופלאה!
יצור האנוש הוא נשמה/מהות (אור/רוח, מתקיימת מאנרגיות קוסמיות) והגוף שלו הוא חפץ (אנרגיה/חומר, מתקיים ממזון, שינה, התעמלות, סקס)!!!
אלא שההתגלמות בכלי גורמת לנו לאבד מעלות אמיתיות, להתהלך כחיה, כמתים מהלכים המנותקים ממקור האור. כלומר, החיים הפכו למערכת חינוך אבולוציוני שבהם עלינו ללמוד ליצור מחדש קוארדינטה בין גן המהות המוצפן לבין הגן האצילי שלנו אשר בכוללות הרוחנית.כלומר, לפתוח הצפנות ולגלות את המעלות האדירות הקיימות בנו.
במקום זה, אנחנו כל הזמן מחפשים הנחות, הקלות, שמישהו אחר יעשה זאת במקומנו (מגייסים משרתים ולא מבינים כי אף אחד אחר אינו יכול להתערב בנתיבנו. אנחנו בעצמנו חייבים לדרוך אותו). אין בנו את העוצמה להתערטל מכל המלבושים, הזהויות, האישיות, עצי הדעת. חיינו דחוסים, אינסטנטים, שטחיים, רדודים, חומריים, מקובעים ומזמינים ייסורים. לכן הדיכוטומיה בין מהות טובה ויצר רע.
כדי לגלות מחדש את מעלותינו העילאיות, בתהליך האבולוציוני עלינו ללמוד “לאפות” נכון את הלחם שאנחנו. ללמוד לאחד את הטבעת התחילית עם הסופית ובכך, לנטל את כל טבעות רבי האישיות שלנו מגילגולים רבים. איננו צריכים להמשיך ולטפל בקארמות עבריות. אבל, אנחנו כן חייבים למזג את רבי האישיות האלה בתוך “הסיר הפנימי” שלנו. כלומר, אי אפשר להיפטר מטבעות הביניים, אבל כן אפשר לשנות הבנה: במקום לטפל בטבעת – טבעת, עלינו להתמקד בלמזג את הטבעת הראשונה שלנו/גן המהות/גם המוצא האמיתי שלנו אשר ביקום 2 – הכוללות הרוחנית, עם הטבעת האחרונה שיכולה להיות בגילגול הנוכחי/מחשבה יחידה/קריסטל אור/מוח תא, וכך, כל יתר הטבעות יטופלו במיידי. “כך עצמיותכם התחילית והסופית תתמזגנה מהר יותר באישיות אמיתית ומוכללת”.
כלומר, אנחנו יוצאים מנקודת המקור שלנו וחוזרים אליה אך עוצמתיים יותר. אנחנו יוצאים מתוך עצמנו וחוזרים אל מהותנו רק אמיתיים יותר. זו מהות הבריאה.
כדי לפתוח הצפנות עלינו להפעיל סקרנות מיטבית, לשאול שאלות, לחקור, לפרק ולהגיע להבנה עמוקה, למחשבה יחידה, לשורש הבריאה.
לרשותנו טכנולוגיה אנרגטית מדהימה – המערכת האוטו פואטית (self-creation).
אם לא נלמד להפעיל את הטכנולוגיה האדירה הזאת, להתערטל מכל הטבעות/זהויות/היסטוריה ולטפס אל ממדים גבוהים יותר, נמשיך לטבוע במים הרדודים בהם אנחנו נוכחים ולדוג דגים קטנים. נמשיך למגנט ייסורים עוצמתיים יותר. נמשיך להתלונן על מר גורלנו.
דווקא בעת הקשה הזאת, עת של אירועים קטסטרופליים בעלי אופי אלים, חשוב שניקח שליטה על חיינו ונתרומם כעוף החול כדי לייצר מהפך בחיינו: לשחרר אחיזה בעץ הדעת ולאחוז בעץ החיים האמיתיים והטהורים.