גם אני חווה גלגול מאוד אינטנסיבי ללא רגע דל

גם אני חווה גלגול מאוד אינטנסיבי ללא רגע דל.

אני התלמידה והמורה בו זמנית. המטופלת והמטפלת בו זמנית. 

כן, עברתי ועדיין עוברת וואחד תהליך אבולוציוני כדי להיות מאסטרית אוטופואטית המחדשת מעשה בראשית כל יום מחדש (self-creator).

אני רואה את עצמי כמטיבה בדרכי הבריאה.

תמיד מדברת אותי ואת התנסויותיי – לימודיי.

• בחרתי להיות בשירות למען האנושות = לחבר מהויות לרשת הקוסמית (שירות = רשת).
• באתי להבריך (כשמי) – להשריש אנשים אל תוך מהותם, ללא הקליפות וללא כל המחסומים המפרידים אותם מהאור.
• באתי לעורר ולאפשר (כשם משפחתי) לאנשים להיות מה שנועדו להיות.
• באתי לרפא את העיוותים התודעתיים – רגשיים שמנתקים את האדם ממקור האור.
• באתי להיות רועה – רואה.

בשירות הזה אני מיילדת את החדש, את הנשגב, את הטהור, את האמת הקוסמית.

אני יודעת שבעת הזאת כולנו נמצאים במאבק אימתני בין החושך לאור, בין הישן לחדש, בין המהות לזהות. טוב שכך, כי הרעש שהמאבק הזה גורם אולי יעיר את התודעות היְשֵׁנוֹת מרבצן כדי לעשות מעשה אחר מתוך הבנה עמוקה יותר.

ומהו המעשה האחר?

דוגמא מהטבע לאחד השיעורים הכי מרכזיים בתהליך האבולוציוני של כולנו, והוא גם שלי. 

במחקר שהתפרסם בכתב העת  Physical Review X עולה כי צמחים מעלים שאלות פיזיקליות מעניינות, ויש מה ללמוד מהם.

מחקר חדש מגלה כי צמחים זזים הרבה מאוד ובדרכים מגוונות, שנעות בין אפס תזוזה ובין תנועה של שני סנטימטר בכל כמה דקות על מנת להשיג גדילה מיטבית עבור כל אחד בנפרד וכולם יחד. דארווין כינה את התנועה שלהם “צמיחה לוליינית” (circumnutating). התנועה הסיבובית האקראית, לכאורה, מאפשרת לצמחים שכנים למצוא את האופן המיטבי לצמיחה של כל אחד בנפרד ושל כולם יחד, כך שיזכו בחשיפה מקסימלית לקרני השמש.

מצב של “ארגון עצמי” או “בריאה עצמית” (Autopoiesis) מוכר בבריאה כולה כי זהו הטבע התפעולי של כל המערכות החיות. רואים את זה בהתנהגות קולקטיבית של להקות ציפורים או דגים, שבהן אף על פי שכל פרט מתקשר רק עם מי שבסביבתו הקרובה, קבוצה של אלפי פרטים מקבלת החלטות אופטימליות ונעה יחד. באותו האופן, גם אטומים יודעים להתארגן בצורה אופטימלית וגם היקומים מתארגנים באופן אופטימלי.

כדי להשיג מצב אופטימלי במערכות פיזיקליות – מערכות חיות, יש תפקיד חשוב ל”רעש”/להפרעות הנגרם מתנודות אקראיות (perturbation). יש נקודה מדויקת שבה מידת הרעש – מידת ההפרעה  מאפשרת למערכת להגיב באופן אידיאלי.

לכן, למרות ההנחה הקלוקלת כי ביער עבות כל צמח וכל עץ ילחם על ההישרדות שלו, יתחרה באחר על משאבים, דווקא הטבע האוטופואטי, מייצר ביער ‘רעש’ אידיאלי המאפשר לכל עץ, שיח או פרח לבצע תנועה סיבובית כדי למצוא את הזווית שלו על מנת לזכות באור השמש, מבלי לכסות על השכנים שלו.

לצערי, את השיעור הזה עוד לא למדנו.

מאחר והאנושות בדהירה מטורפת אל עבר עולם חדש – אדם חדש, על מנת לעורר את התודעות מתרדמתן, קוסמוס גורם לסחרור מהיר וקיצוני המערטל את האנושות מהמוץ שלה: משכבות עצי הדעת, מהזהויות הלוחמניות, מתחרותיות, מאכזריות, מכיבוי האור של האחר, מהחושך המדכא (לכן כל כך הרבה בעיות נפש), מהגאווה, מהמניפולציות, מהפחד לא להיות ‘חי’…לא להיות בקדמת הבמה, לא להיות חשוב, משמעותי, משפיע (הכל self-reference).

רק לאחר שכובד המשקל יושל, יוכל להיווצר ‘רעש’ אידיאלי שיאפשר ליצור יחד איכותי; יחד שבו כל פרט מסתחרר כל הזמן כדי למצוא את הזווית הנכונה להזנתו מבלי להפריע לאחרים. יחד המבוסס על כבוד הדדי, תלות הדדית, אוטונומיה, אחריות אישית, בריאה תמידית.

זוהי התארגנות אוטופואטית. היא טבועה בכל מערכת חיה בבריאה כולה!!!! זו מערכת תפעול קוסמית שמעודדת התחדשות, צמיחה, השתנות, תוך כדי שיתופי פעולה לטובת המכלול, ולא תחרותיות.