שמי ד”ר ברכה קליין תאיר: מאסטר אוטופואטי (self-creator). 

אני במסע אישי, חברתי ועסקי  מרגש מזה 50 שנים, מסע העובר מממדי האשליה אל ממלכות האמת.

חוויתי חיי מעברה ודלות בשנים הראשונות לחיי (מונטיפיורי, תל אביב),  חייתי לבדי מתוך חופש פנימי מהותי כי הוריי היו עסוקים בהישרדות, יצאתי בשאלה בגיל 13, כבשתי פסגות בטיולים ברחבי הגלובוס, יזמתי פרויקטים חדשניים בינלאומיים, הקמתי 5 מכוני ייעוץ, אימון והנחייה, עבדתי כיועצת ומנהלת בנאס”א, במוסד, בשב”כ, בכור, ברפא”ל ובחברות הי-טק רבות ומובילות בארץ ובעולם, חוויתי גליות בכל הקשור לכסף (פעם עשירה ופעם ענייה), השגתי 2 תארים גבוהים, כתבתי 9 ספרים ו…כמעט מתתי פעמיים. אלה האירועים שעיצבו את מי שאני (זהויות) אבל גם את מה שאני בחיי.  הם הביאו אותי לבטוח במהותי כעוגן (לא באגו, בקירות מגן, או בקביים חיצוניים), לבטוח בהשראה שאני מקבלת, לנתק אותי מאחיזה בחומר ולדחוף אותי אל עבר פסגה אחת בלבד: הקומה ה-100 – הר המידוריאמה של האבולוציה האוניברסלית.

במסע למדתי כי אין צורך להחליף סולם אלא להאריך אותו.

בשנת 1980 הייתי בטוחה שהיה לי הכל: עסק משל עצמי מוביל בארץ בתחום היעוץ הארגוני ופיתוח מנהלים, מוניטין מקצועי כיועצת ארגונית, שותף ראוי, הרבה כסף בבנק, דירה משלי בלב תל אביב, יוזמות חדשניות בתחומי תוכן שונים (פיתחתי את הקורס הראשון למלווי קבוצות לחו”ל עבור חברת קופל דאז והשאר היסטוריה). מנהלים בכירים חיכו בסבלנות עד שאוכל להתפנות לעבוד איתם.

בקיצור, הכל היה טוב ונראה מצויין גם בעיניי וגם בעיניי הסביבה.

אבל בפנים הרגשתי לא מלאה, לא שלמה. דהרתי בנתיב העסקי מזה 8 שנים והרגשתי כי חסר לי דבר מה עמוק יותר שאיננו נמדד בערכים של שורה תחתונה. הרגשתי שאני מטפסת ומהר על סולם חומרי – עסקי, אבל מה איתי?

הסולם החומרי – עסקי שירת אותי נפלא כמה שנים והביא אותי לפסגות, אבל הבנתי שזה כנראה לא הסולם הנכון שעלי לטפס בעת הזאת. החלטתי לרדת ממנו ולחפש לי סולם אחר. אפילו לא הרהרתי לשנייה לגבי המחירים. בהחלט נדרשתי לאומץ.

כמה מאיתנו אכן אמיצים דיים לרדת מהסולם עליו הם דוהרים כל כך הרבה שנים מתוך הרגל או נוחות, ולמצוא סולם הרבה מואר, זוהר, מקרין, משמעותי יותר?

נפרדתי מהעסק ומשותפי (בלי תמורה כספית, אבל עם ערך מוסף אדיר) ויצאתי ל-9 שנות נידודים בארה”ב, במזרח הרחוק וביבשת אמריקה. בין לבין החלטתי לטעום את כל “סוגי המזון” שהוגשו לי על הצלחת: בהתחלה התנסות ב- Aesthetic Realism, חשיבה יצירתית – המצאתית, שמאניזם, פילוסופיה של המזרח ועוד.

במהלך הזמן כבר הבנתי שלא הייתי צריכה לרדת משום סולם בתחילת שנות ה- 80 כאשר יצאתי למסע (ואף אחד לא צריך לרדת משום סולם, גם כשהוא מטפס עליו בעידנא דריתחא), אלא פשוט הייתי צריכה להאריך את הסולם עליו אני נמצאת ולגלות בו שלבים חדשים שהיו עד אז חבויים. הסולם הנכון הוא תמיד הסולם האישי שהוא שרשרת סיבה – תוצאה של חיינו מרגע הנשימה הראשון אי-פעם.  רק צריך ללמוד לפתוח בו שלבים ולחוות את הנגלה.

אבל שיא הסקרנות שלי פגש אותי בלימודי הדוקטורט בתחום ארגונים ומנהיגות. לא כל כך בשביל התואר אלא בשביל התכנים המוצעים שחשבתי שיסייעו בידי להאריך את הסולם. אכן, עם החשיפה לפילוסופיה של המדעים, להרמניוטיקס וכמובן לתפיסה האוטופואטית (self-creation), הרגשתי שפרשתי כנפיים והתחלתי במסע האמיתי של חיי בו שזרתי רוחניות – מדע – והחיים.

הבנתי איזה עושר קיים ב’תיבת הנדוניה’ שלנו (גן מהות – גוף האור) שרק מחכה שנגלה אותו בעזרת היכולת הכל יכולה, היכולת האוטופואטית. הבנתי שהכל מתפתח ומשתנה בתהליכים אבולוציוניים של שינוי הצורה של הכוונה – האמונה – הרצון – המחשבה – המצפון = משפיעים על התודעה = משפיעה על הטרנספורמציה של התאים מחומר למוח תא (אור קריסטלי), כדי להתאים את הכלי למדיום ההתגלמות.  כלומר, היכולת האוטופואטית מאפשרת לנו להיות תמיד רלוונטיים בכל מדיום, ממד, יקום. מי שמנצחת על התהליך המופלא הזה היא התודעה (תודעה בוראת – מחשבה יוצרת). הביטוי לאיכות עבודתה מצויר על ‘חול’ השדה המגנטי של גוף כלשהו (שדה מגנטי נבנה על ידי מחשבות להן נותנים כוח).

מאז אני נושאת את הדגל של “להיות מאסטר אוטופואטי” (self-creator):  אדם גדול המחדש כל יום מחדש את מעשה בראשית. מחובר לאור העליון שבכוללות הרוחנית, אדון ביתו הפנימי, אוחז בהגה החיים בידיו, נעדר השפעות, בעל תודעה ניטרלית של לוליין, פותח כמה שיותר ארכיבי סוד ומשיג מחשבת שורש, מציית לחוקים ולמחשבת הבריאה ופועל להיטיב = לחזק את השדה המגנטי שלו – שדה ההשפעה. לפיכך, הוא תמיד רלוונטי בכל מדיום. הוא מסוגל לנוע בין מציאות הצורה לבין המציאות שהיא מעבר לצורה (מעבר לחומר, אנרגיה ואטומים מסתחררים).

התכלית שלי: לחזור הביתה לנקודת המוצא האמיתית שלי.

חובות המשימה שלי: סבלנות, למוסס תגובתיות ובאמת להאמין כי “תולעת אני”.

הייעוד שלי: להיות מורת שמש – מעוררת תודעות כדי שיפעילו את המערכת האוטופואטית בתוכן ובעזרתה, ישיגו את המדיום האוניברסלי, מדיום האמת המוחלטת, מדיום יצור האנוש העילאי והאמיתי.

• מאסטרית אוטופואטית לאבולוציה רוחנית – אדוניתית.
• חורשת תלמים בשדות התודעה וזורעת זרעי מחרים חדשים.
• מביאה השראה –  הכוונה – נוכחות – דיוק – מצוינות לתהליכי למידה, חקירה, גילוי.
• כתבתי 9 ספרי עיון, פיתחתי מודלים, כלים ותכנים ייחודיים.
• יוצרת אינטגרציה בין תחומי ידע מגוונים.
• תלמידה של הבורא. חותרת להיות בהכנעה מול מצפון מהותי ומצפן מחשבת הבריאה, אבל לא בכניעה לתכתיבי השוק, לתורות השיווק המכאניות – פונקציונליות, לאופנות, לקולגות ולציפיות האנשים.

אינני מובילה ולא מוליכה אף אדם או ארגון, כי כל אחד אחראי לנתיבו שלו בלבד. כפי שהציע ג’וברן חליל: המורה החכם לא מנסה להכניס את הלומד אל בית חוכמתו אלא אל הרף הגבוה של תודעת הלומד. גם אינכם צריכים להאמין לי או בי.   אתם רק צריכים לפלרטט עם הפרשי הפוטנציאל הניבטים מבעד למראות הטקסט, השאלות, התרגילים, ההתנסויות שאני מציגה, להעז לשחרר את הפחד, הקשה, הלא ידוע, ולייצר מציאות שתקדם אתכם אל עבר הטלוס. אין שתדלנות בנתיב.

יום אחד כשאעמוד מול הבורא הוא יבקש: “תראי לי את פצעיך”.

אם לא יהיו לי פצעים להראות לו, הוא ישאל:

“לא היה שום דבר שראוי להילחם עליו“?

אני גאה בפציעותיי.