קונספציה לעומת THE ART OF KNOWING

לאחר שצה"ל סיים לתחקר את עצמו בכל הנוגע לאירועי 7/10, כינס הרמטכ"ל את הקצינים לסדנה כדי ללמוד שיטות חשיבה והערכות מצב שיאפשרו לזהות שינויים אצל האויב ולהיערך לקראתן.

בנושא זה שמעו האלופים הרצאה של תא"ל (מיל') איתי ברון, שהחליף את ראש חטיבת המחקר באמ"ן זמן קצר אחרי 7 באוקטובר, ושרשם לזכותו במהלך השנים הערכות וניתוחי מצב מודיעיניים עמוקים שהוכחו כמדויקים.

"אין שום רע בקונספציה שמסדרת את החשיבה – כל עוד היא מבוססת על העובדות בשטח וזרמי המעמקים בחשיבת האויב", טען ברון. "הבעיה היא לזהות את השינויים בעובדות ובחשיבה אצל האויב שמאתגרים את התפיסה הרווחת אצלנו ומחייבים להיערך אליהם מחדש".

ובכן ברון היקר ומטכ"ל צה"ל, מה שלמדתם לדעתי לא יושיע אותנו בעתיד, מאחר והכף מוטה החוצה אל האויב, ולא פנימה אל החושב.

רוב המחשבות שלנו, במקום להיות אורחות, הופכות למארחות, בעוד שהמוח/מנגנון החשיבה הפך לאורח במקום למארח.  הטעות הגדולה ביותר של כולנו, כולל של צה"ל.

כדי ללמוד לחשוב אחרת, עלינו ללמוד את  THE ART OF KNOWING – מתודת חשיבה המאפיינת מערכות חיות המתנהלות כמערכות אוטופואטיות (self-creators), ולא כמערכות אלופואטיות (מכאניות/פונקציונליות).

מערכת אוטופואטית (self-creation) היא המהות של מערכת חיה.

המהות של מערכת אוטופואטית היא מערכת קוגניטיבית – סמנטית – הכרתית – תודעתית (ידע,  היודע והיכולת לדעת. כפונקציה וכתהליך).

הכל מתהווה בתוך שפה (The House of Being).

מערכת חיה אוטופואטית צומחת, מתחדשת ומשתנה מתוך עצמה בעזרת מחשבה/שפה.

השפה לא מעבירה מידע/ידע אלא יוצרת דומיין שיתופי של אינטראקציות, בתוכו היא פועלת בהקשר לשימור עצמי (אם נבין משפט זה לעומק, נבין מהי קונספציה לא בהקשר לאובייקט אלא לחושב). כלומר, ידע הוא רק גורם מכשיר, הוא 'הדלק' של מחשבה.

מחובתנו האבולוציונית להשיג מחשבה שלמה = הבנה עמוקה = אמת מוחלטת = מהות. הכל נמצאים בהיכל הקדושה הפנימי שבתוכנו (בינת הלב).

כלומר, מערכת חיה אינה תלויה בגורם חיצוני כדי להתקיים. היא גם לא נבנית מבחוץ. היא בונה את עצמה מתוך עצמה, מתוך רמת התודעה שלה. לכן כל כך חשוב לטפס = להרחיב את מפתן הזיכרון = לפתוח הצפנות ארכיבי מוח נוספים = להשיג הבנה עמוקה.

לפיכך, מערכת חיה אוטופואטית היא מערכת סגורה נעדרת מטרות פונקציונליות חיצוניות. המטרה היחידה של מערכת חיה היא שימור והתחדשות החיים/ההבנה/האמת. לכן המניע היחיד שלה להתארגנות תמידית הוא לטפס אל עבר הממד הגבוה הבא. היא עושה זאת בעזרת:

1. יחסים רקורסיביים פנימיים/חיצוניים המספרים 'שלם', הזנה הדדית = ייבוא/ייצוא 'הפרעות' כדי לסייע בתהליך שינוי הצורה – ההתחדשות – ההשתנות התמידית, 
2. אוטונומיה המגדירה את גבולות היודע, את חופש הבחירה שלו,
3. ייחוס עצמי בלי קשר לסביבה החיצונית. החוץ הוא רק טריגר אבל ההבנה היא פנימית,
4. בריאה עצמית המאפשרת למערכת לשמור על שיווי משקל תוך כדי טיפוס אל עבר הממד הגבוה הבא.

כדי שהחיים/ההבנה/האמת יהיו בהתהוות תמידית ויטפסו אל עבר הממד הגבוה הבא, מערכת חיה – אוטופואטית נמצאת בבריאה עצמית תמידית = בהרחבה, העמקה ודיוק של המערכת הקוגניטיבית – סמנטית.

כאשר השפה משתנה, גם המבנה של מערכת חיה משתנה (הומאורזיס), בעוד שליבת המהות (4 המרכיבים המוחלטים: תלות הדדית – אוטונומיה – ייחוס עצמי – בריאה עצמית) נשארת קבועה (הומאוסתזיס). לפיכך בריאה אינה עוסקת במרכיבים פיזיים והקשרים ביניהם, אינה עוסקת בהגדרה כזאת או אחרת, לא עוסקת במרחב בו היא נמצאת, לא עוסקת בחומר או צורה, אלא עוסקת ביחסים הנבנים בתוך קוגניציה (הכרה).

מטרת היחסים היא לשמור על מהות המערכת כקבועה; SELF-CREATION, על מנת להשיג אמת גבוהה יותר (אם נבין לעומק משפט זה, לא ניתקע לעולם בקונספציה).

המתודה של מערכות חיות אוטופואטיות היא THE ART OF KNOWING, הגורמת למוח להתנהג כמו הבריאה עצמה: ליצור את ההקשרים בתוכו ללא הרף על מנת  לדעת נכון!!!

"ויאמר ויהי"; 2 מילים שמתארות איך ברא אלוהים לעשות, ולא מה ברא. מאחר ואנחנו נחשבים ליקום קטן, מעשה הבריאה האלוהית במאקרו נכון גם למעשה הבריאה במיקרו: מחדשים בטובנו בכל יום מעשה בראשית  בעזרת "ויאמר – ויהי" (חושבים – אומרים – משיגים…או במילים קוסמיות: להיות – לגלות – להשיג. הנוצר = היוצר).

 "ויאמר-ויהי"  היא האינטליגנציה האוטופואטית של הבריאה והבוראים.

האינטליגנציה הרוחנית – אדוניתית (SLQ). האינטליגנציה שמחברת מוח/שכל עם לב/מהות.

כלומר, המתודה האוטופואטית THE ART OF KNOWING שואלת כל הזמן;

• איך אתה יכול לדעת אם מה שאתה מאמין בו הוא אמת?
• איך אתה יכול לדעת אם מה שאתה חושב/רואה אצל האחר (כולל אויבים) הוא אמת?
• איך אתה יכול לדעת אם מה שאתה מאמין בו ביחס לעצמך הוא אמת?
• איך אפשר לדעת את האמת?

התשובות לשאלות לא קשורות להתארגנות אויב או אדם אחר, למה הוא חושב, לא קשורות למצב חיצוני, לא לתוכן כזה או אחר (סיבה: מה, למה, מדוע, 'לדבר על'…), אלא לאיך נדע – שאלת בקרה (התוצאה האישית/כללית שצריכה להיות אמת, 'להיות את'…).

כאשר אנחנו נצמדים לתוכן, אנחנו נכנסים לשדה קרב של וויכוחים, מניפולציות, סימפטומים, הורדות ידיים, רצון לנצח. אנחנו ממשיכים להתבוסס בביצת האמת היחסית – האמת שלי.

אבל, אם אנחנו מבינים לעומק שאמת היא כוללות תודעתית = כוללות של תדר, אנחנו מבינים שהאמת בה אנחנו אוחזים שוות ערך לתדר התודעה שלנו. אם מבקשים אנחנו להעמיק, עלינו לעלות בתדר התודעה.

במילים אחרות, עלינו להיות בתהליך אבולוציוני אינטנסיבי.

מי שיכולה לתפוס אמת מוחלטת שכזאת היא רק המהות שלנו הנמצאת בתוכנו. מי שמעניק נשמה לגוף שלנו היא המהות.

כאשר אנחנו לא משקיעים בפיצוח ההצפנה שלה, אנחנו נשארים במציאות של 'חור מנעול', מציאות האשליה, מדיום ארץ.

במילים אחרות, אנחנו ממשיכים להזין את עץ הדעת שלנו ואף לתמוך בעצי דעת אחרים (מערכת הכוונות, רצונות, אמונות שלנו). בריאות העץ משקפת את רמת התודעה שמכוונת את חיינו.

צורות החיים המפותחות ביותר אינן יוצרות באופן חיצוני. הן יוצרות כל דבר לו הן זקוקות באופן פנימי.

אם הבנו את הנאמר לעיל, הרי שאנחנו מבינים כי זה בזבוז זמן משווע להתעסק במה נכון ומה שגוי.

התמקדות בתוכן משאירה אותנו בקיטוב, בלוחמנות, בשליטה,

במקום להתמקד בלהשיג תודעה של בינה – היגיון – מודעות אוניברסליים.

במקום להתמקד במה ולמה אנחנו יודעים, יש להתמקד באיך אנחנו יודעים.

חיים = THE ART OF KNOWING – איך אני יודע.