כמו להכין מיץ פטל

כמו להכין מיץ פטל!

משפט אחד במחקר מדעי על זכוכית (עיתון הארץ 21/6), הפיל לי אסימון.

"בעוד שלצורך יצירת זכוכית רגילה ("סיליקטית") דרושה השקעה של אנרגיה רבה – חימום של החומר לטמפרטורה גבוהה וקירורו באופן מיידי – הזכוכית החדשה נוצרת באופן ספונטני בטמפרטורת החדר, ללא השקעה של אנרגיה כמו חום או לחץ גבוה. פשוט ממיסים אבקה במים רגילים. זה כמו להכין מיץ פטל".

אכן, על פי אותה אנלוגיה, ההשקעה שלנו בטרנספורמציה/אבולוציה צריכה להיות כמו להכין מיץ פטל. רק בגלל בורות, מסכים, גישה מכאנית – פונקציונלית, כל תהליכי השינוי שלנו מלווים בהשקעה גדולה, במאמץ רב, בזמן רב.

בתוכנו יש את כל 'החומרים', 'הכלים', היכולות להשיג אבולוציה = מיץ פטל.

שוב נפנה מבט למחקר…

חוקרים מאוניברסיטת תל אביב יצרו סוג חדש של זכוכית, שמורכבת מחומרים ביולוגיים; חומצות אמינו ופפטידים, בדיוק כמו חומצות האמינו המרכיבות את כל החלבונים בגוף האדם, ונוצרת באופן ספונטני במגע עם מים בטמפרטורת החדר.

לאט לאט גם המדע עובר מטיפול בחומרים מכאניים – פונקציונליים לחומרים טבעיים/ביולוגיים/חומרים של מערכות חיות!!!

כמו הזכוכית, גם הגוף שלנו בא לידי קיום בעזרת מים = צלילים = תודעת תדרים. כל דבר בחיינו נוצר בעזרת תודעת תדרים. תודעה בוראת מחשבה יוצרת (כתבתי על זה לא מזמן).

הזכוכית החדשה שקופה גם בטווח של גלי אור שזכוכית רגילה אינה שקופה בהם (כמו תת-אדום). שקיפות כזאת חשובה למגוון ענפים כמו אופטיקה ואלקטרו-אופטיקה, תקשורת לוויינית, חישה מרחוק וביו-רפואה.

בתהליך האבולוציוני עלינו לעבור מהפכה שקופה (תהליך לידה הפוך). להתערטל מכל הזהויות, הטיפולוגיות, ההיסטוריה, ההתניות, עצי הדעת, לזכך את החומר ולהפוך לאי-קיום, לגן מהות אור, לקריסטל של מוח תא. ככול שהגוף הופך למעודן יותר, חלק יותר, כך הוא מסוגל למגנט עוצמות אור – אנרגיות מממדים גבוהים יותר המסייעות בדרכו האבולוציונית.

הזכוכית החדשה היא בעלת דביקות גבוהה. היא יכולה להדביק יחד זכוכיות מסוגים שונים ובד בבד היא יכולה לתקן בעצמה סדקים שנוצרים בה באמצעות הוספת לחות. כאשר זכוכית רגילה נסדקת, ניתן להתיך את החומר ואז להשיב אותו למצב המקורי, האחיד. בזכוכית החדשה, מספיק לשים אותה ליד מים, ובסביבה הלחה היא משיבה את עצמה למצבה האחיד שלפני הסדיקה, ללא השקעת אנרגיה.

זאת ה-תכונה של מערכות חיות – מערכות אוטופואטיות. הן מסוגלות לברוא את עצמן מחדש, מתוך עצמן, תוך כדי טיפוס אל עבר הממד הגבוה הבא. הן מסוגלות לרפא, לתקן, להעצים את עצמן בעזרת העושר הקיים בתוכן. בתהליך ההתערטלות, קל להן יותר להתכלל עם אחרים עד השגת אחדות אמיתית.

לא תרצו להיות בעלי המעלות המופלאות האלה?

על כל התהליך הזה מנצחת תודעה אוניברסלית (לא מודעות אוניברסלית).

שלא כמו במעבדה של הזכוכית, מאוד מאוד קשה להשיג תודעה אוניברסלית = תודעת התקנה = תודעת אי-קיום.

נראה מישהו מכם שמוכן להיות באי-קיום? להיות בשירות האחר? להיות מרבד לניגוב רגליים? למנוע תגובה ממקום של הכנעה?

אני אבל כן יודעת שכולכם רוצים להיות הדבר: אהבה – אמת – עוצמה – אושר וכד'.

הגיע זמן של שורשים: להתחבר לפעימת החיים של הבורא – של הבריאה – של הנברא – שלנו.

הכל חבוי בארכיבים המוצפנים שבתוך גן המהות הנמצא בכל תא ותא החומר שבגופנו.

הגיע הזמן לפתוח שערי יקומים ועולמות על מנת שנוכל לחזור 'הביתה'.

הצעד הראשון הוא לשאול: "האם דגים בים צמאים?"

שאלה טאוטולוגית. כותר ספרי החמישי (מתוך 9)….

אז מדוע אנחנו, באנלוגיה, כל הזמן בחיסרון? כל הזמן מחפשים פתרונות בחוץ? כל דבר כרוך במאמץ והשקעה גדולה?

הבעיה #1 של הקיום שלנו היא בורות! לא השכלה אלא בורות. אנחנו לא מצליחים לצאת ממוח המיקרו המוצפן בכ- 95% . לכן, אנחנו לא רואים את השפע למרות שאנחנו שוחים בשלושה אוקיינוסים: מחשבה – נשימה – תודעה.

כאשר עוצמת התודעה – השכל – המחשבה – המהות שלנו היא כשל חור מנעול קטן, האמת המצומצמת בה אנחנו אוחזים מקבעת אותנו במוכר, בנוח ובידוע. יש לנו 'ידע על' נושאים רבים. הטכנולוגיה מנגישה לנו אותו די בקלות. אבל כאשר הוא נשאר ככזה, אנחנו הופכים לבורים, כורים לנו את בור החושך אליו אנחנו שוב ושוב נופלים.

אם רוצים אנחנו לתפוס דג קטן אפשר להישאר במים רדודים. אבל אם רוצים לתפוס דג גדול, אנחנו צריכים להגיע למעמקים. זו המשמעות של להיות בורא. להיות נחושים להתעלות מעל סיפי מבחנים / מחסומים תודעתיים / שערי מחשבות….להתגבר על דחפים אינסטינקטיביים, התניות, שיפוטיות, היצמדויות, דכדוכים, כאבים שמושכים למטה… לצאת מתודעת המחסור והמים העכורים של קיום הישרדותי, להתחיל לטפס ולחבר בדרך מופלאה בין עושר הרוח לעושר החומר.

אז בואו שחררו 'אגרופים' כי אי אפשר לאחוז במי השפע באגרופים קפוצים ולהביאם אל הפה, לא משנה איזה צמא מניע את אחיזתכם הנואשת.

נשוחח על כך במעגל השיח המתקרב: נפגשים ביום רביעי 26/6 למעגל שיח בנושא המחוייך: האם דגים בים צמאים? למה אנחנו מבזבזים את הפוטנציאל האדיר שלנו באופן לא מודע בדומה לכסף קטן?

"מעגלי שיח" שבועיים, כל יום רביעי בזום, בנושאים שונים, בין השעות 19:30 – 21:30. כל אחד משלם כרצונו. לקבלת לינק לזום:  https://habaitcm.ravpage.co.il/lectures

גם מזמינה אתכם להצטרף לתוכנית החדשה והמאתגרת:

להיות אדם גדול; מאסטר אוטופואטי

מאמן עצמי לחיים מבריקים!

מתחילים ביום שני  15/7 , 26 מפגשים מרוכזים: https://habaitcm.ravpage.co.il/masterautopietic

מצגת הבית: https://bit.ly/3KrN82n