
דרך הלימוד
תלמיד שאל את מורו: "מהי הדרך?"
ענה לו המורה "אדם פקוח עיניים הנופל לבאר."
(קואן - מעשיות זן)
"או שאמצא דרך, או שאסלול אותה."
(ויליאם בלייק)
התנסות קרובה עם עוצמות אוניברסליות רחוקות.
להיות הדבר – לגלות את הנסתר – להשיג את הלא ייאמן.
השיטה:
מירוץ החיים במציאות של חומר דחוס מאטה את התנועה שלנו ומצמצת את היכולת שלנו להצליח. לפיכך, אנחנו מניחים לספר לחשוב במקומנו, למדריך רוחני להחליף את מצפוננו ולרופא לקבוע את ריפוינו. נכנעים לרצון לתלות את הסמכות של קיומנו במקור חיצוני במקום בתבונה האישית שלנו. משועבדים למוכר, לידוע, לצורך לקבל מידע מהר, לקבל פתרון מדף מהר, להסיר עמימות מהצעד הבא (מחלת השליטה).
לכן, אנחנו גדלים להיות אנשים עצלים, אנשים כבדים שעטופים במלבושים רבים, מלאים בעצי דעת/פרשנויות, בעלי רשימת מלאי ארוכה של זהויות וטיפולוגיות אישיותיות, עם בוסים פנימיים רבים שדי מותחים את השמיכה שאנחנו. כי זה עול להפעיל תבונה עצמית. מפחיד לפלרטט עם אי-ודאות ולהמציא ולכן מחפשים שליטה או את המוכר והמובן (אין לנו את עצמנו).
- מפחדים להשתנות. אנושות מפוצלת אישיות (במקום מאחדת פנים). מפחדים לפגוש אמת הפוכה למוכר, מציאות שהיא מעבר לצורה חושית, דרישה הנתפסת כקשה מעל כוחותנו.
- פחד יושב על בורות שמזינה את הספק: אנחנו יודעים את עצמנו, את המציאות, את האמת רק מתוך חור מנעול התודעה. האמת שלאורה אנחנו פועלים הינה של 'חור מנעול'.
- הפחד שובר את השדה המגנטי שלנו: מפחדים לשחרר את "הנכסים" בהם אנחנו מחזיקים. לא מעזים לחפש – למצוא – להמציא. מנסים להתאים את עצמנו למציאות, למצב, למדיום חיצוני לנו.
- משקיעים בהרחבת ארגז כלים פונקציונלי (במקום להתמקד בפעולה אחת בלבד: באבולוציה אוטופואטית).
השינוי המיוחל מגיע בעזרת:
- ידע של אמת אינטגרטיבית, ייחודית ועוצמתית.
- אמונה מעל דעת – הפלירט עם אי-הודאות.
- אנרגיה עוצמתית – מחשבה חיובית – אהבה תודעתית.
- היה טוב – חשוב טוב – עשה טוב.
- מחויבות – עוצמת רצון – התמדה.
- סבלנות – סובלנות – ענווה.
- האומץ להיות – להתנסות – להמציא – להשיג את ההבנה שלך.
בבית הספר לאבולוציה "הבית לחוכמה מתהווה" אין מורים שנותנים לכם ציונים, אין קביים שעוזרים לכם ללכת, אין פתרונות מדף, אבל במיוחד אין דוגמאות. כל אחד אחראי לממלכתו, לשדה המגנטי העצמי, לנתיבו שלו בלבד. כפי שהציע ג'וברן חליל: המורה החכם לא מנסה להכניס את הלומד אל בית חוכמתו אלא אל הרף הגבוה של תודעת הלומד.
לפיכך כמנחה, בעת מפגש אני מסבירה את "הספר" שנקרא מחשבת הבריאה/קוסמוס ומבססת שדה מגנטי המושך את הלומד כלפי מעלה. התרגול הוא חובת הלומד כי עליו להשיג הבנה עמוקה של "הספר" שהוא. אף אחד אחר לא יכול לדפדף בספרו של האחר. איש לא יכול להתערב בנתיבו של האחר או להציע לו פתרון או הבנה, כי אז זה עתק/הדבק. רק הוא עצמו/לבדו יכול לאסוף עוצמה לעוצמה מבעד לתרגול ולהבנה שהוא משיג.
לכן אני מעודדת לומדים להעז להיות – לפלרטט – להמציא את ההבנות, הפתרונות, ההחלטות שלהם. להפעיל את המצפון – מצפן שלהם. לשחרר את הפחד, הקשה, הלא ידוע, ולייצר מציאות שתקדם אותם אל עבר הטלוס. אין שתדלנות בנתיב. אתם קובעים את תוצאות חייכם.