מעגל שיח 19.6

ד”ר ברכה קליין תאיר

מקטע קטן מהמפגש:

כרגע אנחנו נמצאים במערכת שבורה, מחוררת, חלשה. על מנת לתקן את המערכת אנחנו זקוקים לכוח שנקרא “אור המחזיר למוטב“. זהו כוח תיקון שמוקרן אלינו מהמערכת המתוקנת, ועוצמתו תלויה במידת הרצון שלנו לדחוף את עצמנו לכיוון הנכון.

כדי לעורר את הרצון אנחנו חווים עימותי תודעה מרוכזים ומאתגרים ביותר. הכל הופך לקוטבי, אלים, חסר כבוד לאחר ולשונה. האנושות איבדה את הרוגע שלה והפכה למַפְלָה, לגאוותנית, ליהירה, לנרקסיסטית ולשלילית יותר (כוחי ועוצם ידי).

לפיכך, הכל דחוס ומקשה על הנשימה. הכל עכור ומקשה על הראייה. כל המילים, הסיסמאות (במיוחד השיווקיות), ההצהרות (בעיקר הפוליטיות) הן ריקות ממשמעות, אבל יש כאלה הנשבים בהן.

הפכנו לשבויים בידי החושך. הפכנו לאסירים בידי מנהיגים לא ראויים. לעוצמת האור הקיימת עדיין אין היכולת להכניע אותו. כנראה ונדרשות מכות סנפיר נוספות הצולפות בכולנו ללא רחם כדי שסוף סוף נתעורר ונתחיל להתמלא באור.

אפילו המילה ‘אור’ מתחילה להתרוקן מהמשמעות העמוקה שלה מרוב שימושים תועלתנים כמו אקמול לכאב ראש. בדיוק כמו שקרה למילים כמו רוחניות, מהות, תודעה, חשיבה חיובית ועוד.

הגיע הזמן להבין יותר לעומק מה קורה איתנו ולנו. זה חשוב. אבל יותר חשוב להבין איך אנחנו  בונים עוצמת טיפוס חזרה ‘הביתה’.

איך?

בעזרת האור, האור המחזיר למוטב. המחזיר אותנו חזרה לנקודת המוצא האמיתית שלנו, יקום 2, הכוללות הרוחנית. הניצוץ האלוהי – הנקודת שבלב – גן המהות צריכים לחזור ‘הביתה’ ולהתאחד עם השלם.

הפעם הראשונה בה מופיע האור, זה בשלב בו ממד הנשימה וממד העוצמה הביאו ביחד לידי קיום את שדה פוטון אור ראשון, ממד האינות – ממדים ניטרליים שאינם האנרגיה שאנחנו מכירים (ב- HAK אין ממדים, באוקיינוס שלא היה בו דבר אין ממדים. הם התחילו להיווצר עם התנועה הראשונה: ממד ללא תנועה = ממד של שלמות, מנוחה, לא חסר דבר + ממד הדומייה = לעומק ובשקט, ואז ממד הנשימה = תחילת התנועה השלמה/כוח דוחף – כוח מושך + ממד העוצמה = תחילתה של ‘מחשבה’/’מוח’).

כלומר, השילוב בין ממד הנשימה והעוצמה יצרו שדה פוטון של אור ראשון (“ויאמר אלוהים ויהי אור, ויהי אור”), השורש להיווצרותה של האנרגיה הטבעית: תחילה ממדי צליל – מעגל חיצוני/אור – מעגל אמצעי מתווך/אש – מעגל פנימי, ולאחר מכן יקום האור/ממד הצליל (1) – יקום החיים/ממד האור (2) – יקום הקיום/ממד האש (3).

תהליך זה הביא לידי קיום את כל העולמות ואת כל הנבראים, כולל אותנו, היוצרים מימדים שונים. יחד עם זאת, כולם מכילים את המקור בצורה גנוזה או גלויה.

צבע ממד האינות, למרות שנקרא שדה פוטון של אור, הוא דווקא שחור טונאמי. זהו אוקיינוס תודעתי המייצג את ספריית הידע הקוסמי. הוא מדיום של אינסוף פוטנציאל טהור. כלומר, האור העליון = אמת-כל = הטוב המוחלט = אהבה אלוהית, הוא בעצם מערכת ההזנה של הבריאה כולה. הוא כל הזמן נמצא בזרימה/בנתינה/בהענקת עונג/הנאה.

לפי הקבלה אנחנו מושכים:

אור אינסוף = אור עליון: האור שמילא את הבריאה כולה (שדה פוטון אור ראשון) עוד בטרם באו העולמות, היקומים והנבראים לידי קיום. מציאות אונטולוגית ,as such) אין צופים ואין מתערבים).

אור ישר: דרך ההתפשטות של האור, מאור אינסוף לכלים של העולמות. מקור להתהוות העולמות. כאן, תדר התודעה – מחשבה של הכלי קובעת את עוצמת ואיכות האור שייכנס לכלי.

אור חוזר: הינו אור ישר שירד אבל נדחה בחלקו בגלל המסך: התנגדויות, כברה, עוצמת חור המנעול.

האור שנדחה או הוחזר נקרא בפיסיקה השתקפות. “חלק ממשרעת הגל מוחזר ממשטח הגבול המפריד בין שני התווכים, כלומר, נוצרת השתקפות, ושאר המשרעת עובר לתווך השני. כמות האור המוחזרת ממשטח כלשהו תלויה בחומר המשטח, אשר משתנה מאחד למשנהו (משטח מחוספס מחזיר פחות אור ממשטח חלק)”.

לכן השתקפות משמעה החזרה (עיקרון זה מתבסס על ההבנה שקיימת התאמה בין עולמו הפנימי של האדם לבין מציאות חייו. “כפי שלמעלה כך למטה”).

כלומר, האור החוזר חלקו חוזר למקורו וחלקו משתקף דרך ‘נערי המעלית’ שלנו (המראות שלנו, ‘האויבים’ שלנו). דרכם אנחנו מודעים ל- mental construction  -cookie cutters  שמעצבים את מציאות חיינו.

לכן, אם אנחנו רוצים לקבל יותר אור, עלינו לדאוג שהמשטח יהיה חלק ונוכל לקבל יותר אור, במקום שהוא יחזור. במילים אחרות, עלינו ללמוד לפצח ארכיבים מוצפנים = לפצח מסכים ולעדן את החומר. לעדן את המסכים.

אור מקיף: אור המקיף את הכלי שעדיין אינו יכול להכילו, ומחכה לשעה הנכונה כדי להיכנס (תוכנית קרובה): ‘הזרעים’ הבשלים המוצפנים כבר דופקים על הדלת מוכנים לצאת לאור, הכברה תוקנה והכלי התעצם. אור מקיף הוא מעין תוכנית קרובה מרוככת בה האדם לא צריך להתאמץ לעבוד עם עוצמות רחוקות.

אור פנימי גנוז: פוטנציאל מוצפן הנמצא בתוך הכלי (התוכנית לאבולוציה).

אור פנימי גלוי: האור הממלא בפועל את הכלי ומאפשר לו עבודה.

שפת האור היא השפה שעלינו ללמוד לשלוט בה אם חפצים אנחנו להטביע את האגו האנוכי שלנו המביא כל כך הרבה הרס לחיינו, לסתום את החורים בכברה, להרחיב את חור המנעול התודעה כדי למוסס בורות, להתמיר את מערכת הניווט ואז,  להשיג את פסגות הכוללות האנושית.

המשמעות היא שעלינו ללמוד לנהל את מערכת היחסים בין אורות לכלים (זו הדרך החדשה ל’הדליק’ את האור). מערכת רקורסיבית שלמה השומרת על שיווי המשקל, בדיוק כמו מערכת הנשימה.

האור הוא בעצם הדלק הקיומי המיטיב שלנו. הוא המתנה המופלאה שהבריאה העליונה מזרימה לעברנו. הוא עומד לרשותנו כשפע אינסופי.

היום, בגלל האצה אבולוציונית, קוסמוס מזרים עלינו גם אור עליון (+, זרוע ימין של לולאת אלפא, של המיתר, חסד, אנרגיה טהורה, חיובית) אבל גם אנרגיות מלחיצות כמו גמא וגם 8-9 אומגה (-, זרוע שמאל של לולאת אלפא, של המיתר, גבורה, דין, תודעה עילאית, ממד המבחנים).

כאשר האור זורם כמו מפל אדיר של ‘מים’ (האצלת צלילים), כל מדיום, כלי, מנסרה, פירמידה דרכם הוא עובר או נקלט בהם, מגדירים את הממד/תדר שלו בהתאם לתדר התודעה של הכלי/המדיום/מנסרה (כמו שכל אחד למשל מושך את אור השמש אליו כעוצמת התודעה/ מחשבה שלו).

אבל, אם התודעה בוחרת להיות אקטיבית יותר (מאסטר אוטופואטי), במקום להמתין לאור שיגיע אליה, היא יוצאת לטייל ברחבי הבריאה כדי להתנסות בידע חדש, באמת חדשה, בהבנה עמוקה יותר של המערכת המורכבת בתוכה אנחנו מתקיימים.

במפגש המרגש עם המדיום החדש אליו הגיעה, התודעה מרטיטה את אוקיינוס הפוטנציאל נעדר הצורה, עד שקופצים להם גלים = רטטים לולייני (מיתרים) = פוטונים של אור (ממד הבריאה). ביהדות מכנים את הגלים האלה אותיות הקודש.

המחשבה (ממד היצירה), עומדת ומתבוננת בפליאה באדוות שנוצרו. אם היא מתחילה לחקור, לשאול שאלות, לחפש משמעות, היא מפילה את אחד הגלים/הרטט הלולייני נעדר הצורה ויוצרת ממנו לולאה בצורה של האות אלפא (סגירה). בתוך ‘הרחם’ היא מתרגמת/מבשלת את הפוטנציאל שנאסף לדבר מה קונקרטי (מזכיר לנו את היווצרות העובר).

לכן: תודעה בוראת – מחשבה יוצרת.

שפת האור בוראת = התודעה בוראת את המדיום/הכלי/המנסרה = הממד/התדר בעזרת פוטון האור/רטט לולייני. יחד עם זה, עוצמת נקודת מוקד האנרגיה האדירה = יקום 2 (נקודת ההצטלבות) = השתקפות של יקום האור היא שוות ערך ל- 147 ממדי אור שונים: 7 עוצמות ארציות * 7 +  7 עוצמות שמיימיות *  7+ 7  עוצמות אוניברסליות * 7 =  147). “ויהי כל הארץ שפה אחת”. התודעה מרטיטה את אוקיינוס הפוטנציאל השחור/אוקיינוס הידע ויוצרת גל – פוטון אור שווה תדר. הגל/הפוטון נע אל עבר הנקודה בה המחשבה  מפילה אותו לחלקיק ונוצרת מציאות קונקרטית (צורות גיאומטריות, פיקטוגרפיה, סמלים, אותיות, נוסחאות מתמטיות, מילים/מחשבות = מציאות הכוליות). לפיכך, אור הוא ביטוי לעוצמה נוכחת (0).

“השפה היחידה של הטבע היא אהבה, השפה היחידה של הממלכות היא אבולוציה, השפה היחידה של ALLAH  היא יצור האנוש” (“ספר הידע”, חוברת 48).

אהבה = אור עליון.

אבולוציה = התפתחות והתעלות.

יצור האנוש = שותף לבריאה, עוצמת מוח.

במדיום הכוליות, הקיום, כל כלי בעל תדר ייחודי לו. לפיכך, הממדים שהוא מסוגל להכיל או לטפס לעברם הינם שווי ערך לעוצמת הכלי = תודעה/מחשבה. כלומר, התדר/ממד לא נמצא באור או באנרגיה, אלא בכלי/בתודעה/במחשבה/במדיום. הכלי מגדיר את האור – האור בונה את הכלי. כאשר אדם מחפש משמעות, הוא מפיל את פונקציית הגל ובעזרת המחשבה הופך אותו לחלקיק קונקרטי  המהדהד לתדרה (צבע לבן/אור גלוי על גבי שחור/אור מוצפן). 

אבל, אם המחשבה עצלה, מפחדת, מתנגדת, מסתפקת במועט, סביר להניח, למרות עוצמת פוטנציאל האור שהתודעה הביאה לפתחה, שהיא תחזיר את מרביתו (אור חוזר) ותכניס רק קמצוץ ממנו פנימה. כלומר, המחשבה יוצרת מחסום, התנגדות, מסך. קמצוץ האור שכן נכנס אין בכוחו לאפשר למערכת להתפתח ולפרוש כנפיים, אלא דווקא להמשיך להתקבע במדיום ההישרדות החשוך, הכואב והאלים.

לכן המיקוד בעבודה האבולוציונית הוא בשאלה: לאיזו מחשבה אנחנו נותנים כוח ולמה (רצון, אמונה, פרדיגמה, מצפון)?


 

נפגשים ביום רביעי 26/6 למעגל שיח נוסף והפעם בנושא המחוייך: האם דגים בים צמאים?

לקבלת לינק: [email protected]

התוכניות:

בשלב זה אני מציגה בפניכם 2 תוכניות ואשמח אם תצטרפו.

האחת: “מעגלי שיח” שבועיים (“כף נעליים”), כל יום רביעי בזום, בנושאים שונים, בין השעות 19:30 – 21:30. כל אחד משלם כרצונו.   https://habaitcm.ravpage.co.il/lectures

השנייה: תוכנית הדגל  להיות מאסטר אוטופואטי“. מתחילים ביום שני  15/7 , 26 מפגשים מרוכזים: https://habaitcm.ravpage.co.il/masterautopietic

מצגת הבית: https://bit.ly/3KrN82n

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *