כאשר קושרים אנרגיית חומר + אנטי-חומר, מה קורה?

זהו האתגר במעבר לממד 5; להשיג אינות, ניטרליות, צמצום/שורש. נוכל לייצר אנטי-חומר בעצמנו אך ורק כאשר +/- הינם חיוביים. אז הם יכולים למשוך אליהם אנטי-חומר (0) מלא באהבה, אמת, אור אלוהי (מהות נקבית), אשר יוכל לקשור הכל יחדיו (לקשור ולא לחבר), ליצור קואורדינטה   בין שכל ללב (בינת הלב), ולהביא לידי קיום דבר מה קונקרטי = פלטפורמת טיפוס עוצמתית.

דוגמה: זרע (+) – ביצית (-) מתחברים ביחד אך ורק עם אנטי-חומר (מחשבת מהות/0). גן המהות המחכה להתגלם על פלנטת ארץ מכין את תודעת האישה/גבר כמה חודשים לפני ההפריה להבאת ילד לידי קיום.  קשיים בהתעברות נובעים מהשורש הרוחני: אנטי חומר. כאשר ה- + (גבר, עד כמה האנרגיה שלו חיובית) וה- – (אישה, עד כמה תודעתה גבוהה, מבינה את השיעורים, לאיזו מחשבה היא נותנת כוח) אינם מסונכרנים, אינם חיוביים, הם לא יכולים למגנט אנטי-חומר (אור/אהבה).

הבעיה היא שאנחנו שמים מכשולים בדרך, מערימים חומות של מוץ אשר מעכבים את הביטוי הטבעי הקיים בנו. לכן כשמקלקלים, נעשים חולים, חווים כאבים, ייסורים ומתנסים בשיעורים כבדים.

🕐  הכלא התודעתי המונע טיפוס:

• תודעה פתוחה 20% בלבד → מקבלים החלטות בלתי תבוניות.
• ארכיבי מוח פתוחים 5%-7% בלבד → מייצרים אמיתות של 'חור מנעול' .
• הגוף כנדן מנוהל על ידי אגו → כובלים את עצמנו במדיום ארצי.
• אי ציות לחוק שיווי המשקל →  מייתרים או מחסירים.
• אי-הבנת היחסים בין סיבה לתוצאה → מייצרים קצרים רבים.
• אי יצירת קואורדינטה (כילול) בין שכל ללב → מופעלים על ידי אנרגיה לוהטת והיגיון חולה.
• המחשבות להן אנחנו נותנים כוח: כוונות – אמונות – רצונות – רעיונות – ערכים – פרדיגמות חוסמות את השפע, את האור המיטיב לולכן אנחנו חיים בקטן, עם קשית, עם 'חור מנעול' של פוטנציאל. איננו יודעים להפעיל את הכוחות הטמונים בנו. אנחנו לא מצייתים לחוקים הקוסמיים ולארבע הבריתות: ברית הלב/העורף – ברית המילה – ברית הלשון – ברית העין/האוזן.
• קשה לנו לצמצם את הפער בין 'לדבר על' לבין 'להיות את'. עסוקים בדיבור ריק ובכתיבה סימפטומטית, אבל לא בחקיקת האמת על לבנו ("אם בחוקותיי תלכו").
• אנחנו מחפשים את הנוח, המוכר, הידוע, זה שלא מפחיד.
• ניגשים לחיים מכאנית – פונקציונלית.
• הביטחון שלנו ניזון מענפים רעועים, מהמוץ שצימח האגו, במקום משורשי המהות העוצמתיים שלנו, מהתבן.
• אין בנו אהבה אמיתית לא לעצמנו וגם לא לאחרים. אינני מדברת על תשוקה, או על התאהבות חיצונית, אלא על אהבה תודעתית – אלוהית – נטולת הבחנות = חיים = נשימה = תנועה הרמונית = התעצמות תמידית של הבריאה כולה. אהבה שיש בה הודיה; הכרה והוקרה אינסופיים!!!

אם נסכים להתבונן נְכוֹחָה בחמש השנים האחרונות, מה קרה בחיינו האישיים, המשפחתיים, החברתיים, הלאומיים…המגפה…התפרצויות הרי געש, אזהרות צונאמי, רעידות אדמה, שריפות… נבין איך הגענו למצב האפוקליפטי (עימותים דתיים – שינויי אקלים – שלטון – מוסר- משפט – מלחמות). נבין באיזו צרה אנחנו נמצאים (חשוב להפוך את הצרה למסר, לשיעור במקום להישאר תקועים בסיפור). איך עונג אלוהי הפך לנגעים של בני אדם. איך אנחנו מתקשים למגנט אנרגיה שהיא אור אינסוף. לקבל מים זכים מהמעיין האלוהי. לקבל את הטוב והמיטיב האלוהי המזין אותנו ללא הרף וללא התניה. הכלים שלנו דחוסים ומחוררים.

כל הייסורים הם בעצם הזמנה קוסמית לשנות את הרַכָּב והמרכבה מחומר דחוס, שלילי, אנוכי…לאור, אהבה, עדינות, איזון, כדי שנוכל לטפס ממדים ולעבור ממדיום ארץ למדיום אוניברסלי.

המרחק הגדול ביותר ביקום הוא המרחק בין המוח ללב!!!

אנחנו יכולים להאשים את מדיום ארץ המוצפן.

אבל דווקא ההצפנה מחייבת אותנו לעשות עבודת פיצוח עמוקה. זו עבודה המאפיינת את מדיום ארץ שהוא בית הספר העילי לאבולוציה. אין כמותו בבריאה כולה.  מכל העולמות מנסים להתקבל אליו כי הוא שער כניסה לאבולוציה עוצמתית אשר רק ממנה ניתן  לצאת לכוללות הרוחנית – אדוניתית, כוללות אור אלמותית (חזרה הביתה, חזרה למעלות האדירות שקיימות בנו, למהות האלוהית).

"הגורם לקיומכם הינו השתקפות של סדר אוניברסאלי עליכם. בתקנה האוניברסאלית המודעות הינה שלם. אך הבנה תלויה בהתפתחות. שלבים שעוברים עם התקדמות הזמן, עוטפים ומכסים אתכם רובד אחר רובד ואתם מופיעים בעולמכם בדמות של גוף מוחשי. הסיבה לכך היא ביטוי התקנה האוניברסאלית בכם. מעצם הסיבה הזאת, הנכם יקום. זהויות הן סמלים. כל דבר שמתבצע הינו מזיגת מהותכם לתוככם ולמדיום שלכם גם יחד.

יצור האנוש הינו מהותו של הקוסמוס כולו. גלגל הגורל מסתובב, ימים חולפים, וזה המשלים את מחזורו שוב נופל על האדמה בדומה לכוכב שביט.

השמים הינם אורות ואורות-אלוהיים. הנכם נוכחים בכל הזמנים, בתנאי שיכולים אתם לשאת את עוצמתם. אחרת, אינכם יכולים להכיר את עצמכם.

אתם חיים בעולמכם במודעות סגורה, אתם נשארים באי-קיום. כאן, הנכם ציפור חסרת כנפיים ששכחה כיצד לעוף. אתם מנפנפים בכנפיכם ללא הפסק כדי להיות מסוגלים לעוף. אתם מנפנפים בכנפיכם ונשארים במקום בו אתם נמצאים או פותחים אותן לרווחה ומשיגים את היקומים.

כל המאמצים הם כדי שתגיעו לעצמכם. כאשר כנפכם הבודדת הופכת לכפולה, דהיינו, כאשר אתם מתאחדים עם עצמכם, משמעו, שאז, עת המעוף הגיעה. אז, אתם עפים אל כל מקום שאתם רוצים, אתם נוחתים על כל ענף שאתם חפצים. הענף שלנו, ברגע זה, הוא העולם. הגענו לכאן להיות עץ, ללבלב עלים ופרחים על הענפים, להניב פרי. פנינו אל החברים האוניברסאליים בשיחות. גם הם, מאותה מהות. עם זאת, כדי להידמות להם, עלינו לחזור ולתור את העולם פעמים רבות. זהו גורלו של העולם, תקנתו שלא ניתנת לשינוי. עתה, אנחנו נמצאים יחד עם העולמות האחרים. הגענו לשם, היינו יחד איתם, עברנו לשמים אחרים. הגענו כדי להעביר לכם את האמת."

ביולנט צ'וראק, ספר הידע

הנדן – הכלי – הגוף לא מגביל את היכולת שלנו למשוך פוטנציאל מהכוללות הרוחנית – אדוניתית. נכון, הוא מאתגר את היכולת הטבועה בנו כי הנדן מנוהל על ידי אגו אנוכי (אוטומטיות), אבל עוצמת החיים נמצאת בידי תודעת המהות שלנו (חופש).

לכן, אם נפסיק להתבלבל בין 2 הקולות שמנהלים אותנו ונצליח להתמקד רק ברצונה של המהות ולא של האגו, נתחיל לשנות את מעלות הרַכָּב ובכך את טוהר המרכבה/הנדן. נסיר את המוץ, את מלבושי הנפש הבהמית, את המגבלות ונפתח שערים לאינסוף אוניברסלי.